גופרית – הבדלי גרסאות

לגופרית שימושים [[תעשייה|תעשייתים]]. ה[[תרכובת]] החשובה ביותר היא [[חומצה גופרתית]] (H₂SO₄) המכונה גם "סוס העבודה של התעשייה הכימית". חומצה גופרתית מופקת ב[[ארצות הברית]] בכמויות גדולות יותר מכל [[כימיקל]] אחר. לגופרית שימוש בייצור [[סוללה חשמלית|סוללות]], [[דטרגנט]]ים, [[גומי]] (הטיפול בגופרית נקרא '''גיפור'''), [[גפרור]]ים, [[אבק שריפהשרפה]], [[זיקוק]]ים ו[[דשן|דשני]] [[זרחן]]; היא משמשת כ[[חומר משמר]] ב[[יין]], [[הדברת מזיקים|חומר קוטל]] [[פטרייה|פטריות]], וחומר להלבנת [[נייר]]. ל[[נתרן]] או [[אמוניום]] [[תיוסולפט]] שימוש בתור חומר מקבע ב[[צילום]]. ל[[מלח אנגלי]] (מגנזיום גופרתי, MgSO₄·7H₂O) שימוש ב[[רפואה]] בתור חומר [[שלשול|משלשל]] וכתוסף דישון ל[[צמחים]].

גופרית (בלועזית: '''Sulfur''', כנראה משורש [[שפות הודו-אירופיות|הודו-אירופי]] קדום שמשמעותו "לבעור") ידועה מימי קדם ואף הוזכרה ב[[תורה]]. [[הומרוס]] (מחבר ה[[איליאדה]] וה[[אודיסיאה]]) הזכיר בכתביו "גופרית מזיקה לצמחים". ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]] ה[[סין (אזור)|סינים]] המציאו את [[אבק שריפהשרפה|אבק השריפההשרפה]], שהוא [[תערובת]] של [[אשלגן חנקתי]] (KNO₃), [[פחמן]] וגופרית. [[אלכימיה|אלכימאים]] נתנו לגופרית סימול מיוחד – [[צלב]] שבראשו [[משולש]]. ב-[[1770]] [[אנטואן לבואזיה]] שכנע את הקהילה המדעית שגופרית היא יסוד ולא תרכובת. ב-[[1867]] התגלתה גופרית במרבץ תת-קרקעי ב[[לואיזיאנה]] וב[[טקסס]].