תותח – הבדלי גרסאות

'''תותח''' הוא [[כלי נשק]] חם הנועד להמטיר [[פגז]]ים על אויב הנמצא במרחק ממנו. פגז התותח מונע מכוח הפיצוץ של [[אבק שריפהשרפה|אבק השריפההשרפה]] בעת הירי. מקובל להגדיר כתותח, כל כלי ירייה חם שה[[קליבר]] שלו הוא 20 [[מטר|מ"מ]] ומעלה. לצד התותחים הכבדים קיימים גם תותחים אוטומטיים, קטנים יחסית (כגון [[M61 וולקן]]), היורים מאות ואף אלפי פגזים קטנים לדקה.

עקרון הפעולה של התותח דומה לעקרון הפעולה של נשק קני חם אחר. הצתת [[אבק שריפהשרפה|אבק השריפההשרפה]] יוצרת [[תגובה כימית]] מהירה המשחררת כמות גדולה של גזים בתחתית ה[[קנה (נשק)|קנה]]. לחץ הגז הפתאומי שנוצר דוחף את הפגז במעלה הקנה (הכיוון הפנוי היחיד) ומעביר אליו כמות גדולה של [[אנרגיה קינטית]] עד לשחרורו של הפגז מלוע התותח. בחלק מהתותחים מוכנס אבק השריפה במארז נפרד מהפגז (בשק או באמצעי קיבול רך אחר) וזאת בשונה מכלי נשק קניים קטנים שבהם מוחדר תרמיל מתכת ביחד עם הקליע המורכב בקצהו (תחמושת אחודה). הדיפתו של הפגז יוצרת [[רתע]] בעוצמה שקולה למסתו של הפגז המוכפל במהירותו.

הקרב המתועד הראשון בו נעשה שימוש בכלי ירי עם אבק שריפהשרפה, אירע ב[[סין (אזור)|סין]], כאשר ב-[[28 בינואר]] [[1132]]. בחיבור ''רשומות על הגנת ערים'' (Shǒuchéng lù, 1172 守城錄,), נכתב על מצור על העיר דֶה-אָן (德安,Dé'ān), במחוז הֶבֵּיי של ימינו. מחבר הספר צֶ'ן גוּי (陳規, Chén Guī 1072-1141) היה מפקד הכוחות המגנים. בעת הלחימה נעשה שימוש בעשרים כלי ירי שהמחבר כינה בשם רומח-אש (火槍, huǒqiāng). צֶ'ן גוּי ציין כי זהו מוט עץ או מתכת שבקצהו גליל חזרן, הפולט אש, עשן רעיל ושבבי חרס או ברזל. אשר נישא על ידי שני חיילים. מטרת השימוש בכלי הייתה לשרוף את כלי המצור, או כל מטרה במרחק עשרה צעדים.