טורקים מסחתים – הבדלי גרסאות

הסיבות הספציפיות מאחרי החלטתו של סטלין להגלות את הטורקים המסחתים נותרו עלומות. ההצדקה הרשמית של השלטונות הסובייטיים הייתה האשמת המסחתים בשיתוף פעולה עם [[גרמניה הנאצית|הנאצים]], ששימשה גם תירוץ רשמי להגלייתם של לאומים אחרים שהוגלו בין השנים [[1943]]-[[1944]] מ[[צפון הקווקז]] ו[[חצי האי קרים|קרים]]: [[צ'צ'נים]], [[אינגושים]], [[בלקרים]], [[קאראצ'אים]], [[טטרים של קרים]], [[בולגרים (עם טורקי)|בולגרים של קרים]] ו[[קלמוקים]]. הטורקים המסחתים הואשמו בשיתוף פעולה עם הכובש הנאצי אף על פי שהיו מרוחקים כ-100 מייל מקו החזית המקסימלית בה נמצא ה[[וורמאכט]] ב[[צפון הקווקז]]. הסברה המקובלת בקרב ההיסטוריונים היא שסטלין ובריה ראו בטורקים המסחתים יסוד חתרני פוטנציאלי בהינתן קרבתם לטורקים ולגבול הטורקי. עד ה-[[23 בפברואר]] 1945 עת הצטרפה אל [[בעלות הברית]], [[היסטוריה של הרפובליקה הטורקית#תקופת איסמט אינני|שמרה טורקיה על ניטראליות]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], אולם נחשדה על ידי סטלין כבעלת ברית פוטנציאלית של [[מדינות הציר]]. ישנם היסטוריונים שטוענים כי גם הטורקים המסחתים היו גיס חמישי פוטנציאלי תוכניות שהיו לסטלין לכאורה לפלוש לטורקיה.

 

 

בשנת [[1956]], שלוש שנים לאחר מותו של סטלין, ביטל [[ניקיטה חרושצ'וב|חרושצ'וב]] את "תנאי ההתיישבות המיוחדים" ורוב ההגבלות שהוטלו על הטורקים המסחתים בוטלו. חרושצ'וב התיר גם לעמים אחרים שגורשו מאדמותיהם כמו הצ'צ'נים והאינגושים, לחזור לאדמותיהם. הטורקים המסחתים לעומתם לא הורשו לשוב לאדמותיהם ולא זכו לטיהור שמם. בתקופת [[המלחמה הקרה]] הפך מסחתי לאזור בעל חשיבות גאופוליטית בכך שהפכה לאזור הספר של ברית המועצות ו[[נאט"ו]]. דבר שסגר את האפשרות של חזרה למולדתם. כמו כן, התנגדו שלטונות גאורגיה הסובייטית לחזרתם של הטורקים המסחתים למסחתי. הם טענו כי חזרתם תעורר אנטגוניזם בינם לבין ה[[גאורגים]] וה[[ארמנים]] הנוצרים המתגוררים במסחתי. ישנם היסטוריונים הסוברים כי ההחלטה לא להתיר את שובם של הטורקים המסחתים לגאורגיה קשורה למעמד הבכיר שהיה לפקידים הגאורגים בממשלה הסובייטית.