אלביס קוסטלו – הבדלי גרסאות

אלבומו הראשון של קוסטלו ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], ([[1980]]) "!!Get Happy", היה המוצלח ביותר מבין נסיונותיו הרבים בסגנונות מוזיקליים שונים. הוא התאפיין בשיריו הקצרים (20 שירים ב-50 דקות) ובמשחקי המילים האופייניים לקוסטלו.

 

 

אלבומו הבא, ([[1982]])"Imperial Bedroom", נשא גוון [[בארוק]]י אפל יותר, זכה לשבחי המבקרים אך מאידך לא הניב אף להיט. באלבומו השמיני, ([[1983]])"Punch the Clock", שוב שינה קוסטלו סגנון לפופ-[[מוזיקת נשמה|סול]] וצרף ללהקת הליווי הקבועה שלו גם זמרות ליווי ו[[כלי נשיפה]]. השיר "Everyday I Write the Book" מאלבום זה הפך ללהיט עולמי גם הודות לקליפ המלווה אותו, אשר הציג כפילים של [[הנסיכה דיאנה]] ושל [[הנסיך צ'ארלס]] בעת מריבה. באלבום זה מביע קוסטלו לראשונה [[מחאה פוליטית]]: בשיר "Shipbuilding" הוא מבקר את ההתעצמות הצבאית של בריטניה ובשיר "Pills and Soap" שהוציא בשם בדוי מתח ביקורת על ה[[תאצ'ריזם]].

באותן שנים שיתף קוסטלו פעולה עם המוזיקאי [[ברט בכרך]] וב-[[1998]] הוציאו את אלבומם המשותף "Painted From Memory". יחד חידשו וביצעו את שירו של בכרך "[[I'll Never Fall in Love Again]]" לצורך פסקול הסרט "אוסטין פאוורס: המרגל שתקע אותי".

 

 

ב-[[2001]] כתב קוסטלו מוזיקה לבלט חדש. שנה מאוחר יותר הוציא את האלבום "When I Was Cruel" ב[[איילנד רקורדס]], ופתח במסע הופעות עם להקת הליווי החדשה שלו – "האימפוסטרס" (Imposters), שהורכבה למעשה מחברי להקת האטרקציות בתוספת בסיסט חדש.