אוליביה דה הבילנד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת שדה "פרסים והוקרה", ישאב אוטומטית מוויקינתונים
פרמאונט ==> פראמאונט
שורה 50:
באותה תקופה החלה דה הבילנד לחוש אי-שביעות רצון מתפקידיה המשניים, והחלה לסרב להצעות תפקידים כאלו. החוק התיר לאולפני הסרטים להשעות שחקנים שסירבו לתפקידים, ולהוסיף את תקופת ההשעיה לתוקף החוזה. בפועל איפשר החוק לאולפנים להחזיק בשחקנים המסרבים לתפקיד ככל אוות נפשם. בשנת [[1943]] הגישה דה הבילנד תביעה נגד [[האחים וורנר]], בבקשה לסיים את חוזה עם החברה. בדצמבר [[1945]], בתום 18 חודשי משפט שבהם לא הורשתה להשתתף בסרטים, זכתה דה הבילנד בתביעה. החלטת בית המשפט יצרה [[תקדים]], הידוע עד היום כ"חוק דה הבילנד".
 
לאחר המשפט עברה דה הבילנד לסטטוס של [[עצמאי]]ת, והשתתפה במספר סרטים הן של [[פרמאונטפראמאונט]] והן של [[פוקס המאה ה-20]], בעיקר בתפקידים ראשיים. בשנת [[1946]] זכתה בפרס אוסקר ראשון, על גילום [[אם חד הורית]] בסרט "לכל אחד את שלו". כעבור שנתיים הייתה מועמדת לפרס פעם נוספת, על הסרט "מאורת הצפעונים", שבו גילמה [[מחלת נפש|חולת נפש]]. הסרט היה אחד הסרטים הראשונים שעסקו בנושא, ודה הבילנד קיבלה שבחים רבים על משחקה. בשנת [[1949]] זכתה דה הבילנד בפעם השנייה בפרס האוסקר, הפעם על הסרט "[[היורשת]]".
 
בתחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]] חלה הידרדרות ביחסיה של דה הבילנד עם אחותה ג'ואן פונטיין. הביוגרף צ'ארלס הייאם ציין כי עוד מילדות היו יחסי השתיים מתוחים, אך תחרות סמויה ביניהן באותן שנים רק החריפה את המתח עוד יותר. דה הבילנד הייתה הראשונה מבין השתיים להתחיל בקריירת משחק, וכאשר הלכה פונטיין בעקבותיה, השתמשה תחילה ב[[שם במה|שם הבמה]] "ג'ואן בורפילד". לאחר מכן שינתה את השם ל"פונטיין", כשם הבמה של אימה.