העפלה מארצות המזרח – הבדלי גרסאות

תקופה זו מתאפיינת בעליה מפוזרת של קבוצות קטנות. העולים נעזרו בוועדים מקומיים ובאופן מצומצם יותר גם בנציגי תנועת "[[החלוץ]]" שפעלו בערים כ[[דמשק]], [[חלב]], [[בגדדבגדאד]] ו[[מוסול]]. נקודת המעבר העיקרית לארץ ישראל הייתה [[כפר גלעדי]], שם טיפלו בעולים אנשי "[[השומר]]". [[מניה שוחט]] מדווחת ב"ספר השומר", שבשנים [[1922]]–[[1935]] שימש כפר גלעדי כתחנת מעבר ל-8,000 עולים (גם [[יצחק בן-צבי]] חוזר על מספר זה בספרו "נידחי ישראל").

'''בוכרה ואיראן''' - קבוצה נוספת של יהודים שעלתה בתקופה זו, הייתה יהודי [[בוכרה]] ו[[איראן]]. הם נעו ברכב, ברגל ועל גבי [[סוס|סוסים]] מארצותיהם אל העיר מוסול, משם לאדנה וממנה לסוריה וביירות. נתיב אחר עבר דרך בגדדבגדאד וממנה, דרך המדבר, אל גבולה המזרחי של [[ארץ ישראל]]. גם על הגבול המזרחי שמר חיל הספר, אולם הגדר לא הייתה שלמה וניתן היה לעבור אותה באמצעות מבריחים מקומיים. אחת משיטות המעבר הייתה חציית [[אגם החולה]] באמצעות סירות.

מעט לאחר [[הפרהוד]] הקהילה היהודית בבגדאד נמצאה במצוקה ומשפחות הביעו עניין בשליחת בני נוער לעלות לארץ ישראל. שליחת העלייה הראשונה הייתה [[מזל מוצרי]], שנשלחה על ידי [[עליית הנוער]] לעיראק ב[[פברואר]] [[1942]] במסווה של ארכאולוגית חובבת כדי ליצור קשר עם המעוניינים לעלות לארץ ישראל וליצור קשרים בין הקהילה למוסדות העלייה. את העלייה הבלתי לגאלית מעיראק ארגן מ-[[1942]], שליח [[המוסד לעלייה ב']] [[מאיר מרדור|מוניה מרדור]]. הוא הגיע לבגדאד במסווה של חייל בריטי, וקשר קשרים עם ההנהגה היהודית ועם אנשי [[המחתרת הציונית בעיראק|התנועות הציוניות]]. בעקבותיו נשלחו לבגדדלבגדאד [[שמריהו גוטמן]], [[אנצו סרני]] (בכיסוי של איש "סולל בונה" ) ועזרא כדורי. ראשוני העולים לא היו יהודי עיראק, אלא החיילים היהודים שהגיעו מ[[פולין]] לעיראק במסגרת [[צבא אנדרס]], והעדיפו לערוק מהצבא ולהגיע לארץ ישראל (איתם באו גם 716 [[ילדי טהראן]], שאושרה כניסתם לארץ). האנגלים פעלו נמרצות כנגד פעילות העולים, ואף שלחו לשם קצין בולשת מיוחד, דבר שהקשה מאוד על המלאכה. העולים הראשונים בקרב יהודי עיראק היו בני נוער, חברי תנועות הנוער החלוציות, אחריהם עלו גם בעלי משפחות.

התנועה הייתה ב"מאה ואחת דרכים, אחת קשה מחברתה"{{הערה|1= כדברי ההיסטוריון [[מרדכי נאור]], בתוך: דוד סילורה, '''ההעפלה מארצות המזרח''', בתוך "עידן" 1, [[יד בן צבי]], 1982, עמ' 118}}. אחת מדרכי התנועה במדבר, בין בגדדבגדאד ל[[גבול הצפון]] של ארץ ישראל, הייתה תוך הסתייעות בנהגי "[[אגד]]", שנסעו לעיראק לצורכי הצבא הבריטי והבריחו במכוניותיהם עולים רבים ואף [[נשק]].