אוטו פון ביסמרק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: גרסת
הקונפדרציה הצפון גרמנית ==> הקונפדרציה הצפון-גרמנית
שורה 75:
ביסמרק הצליח להביא ל[[איחוד גרמניה (המאה ה-19)|איחוד גרמניה]] על ידי פתיחה בכמה מלחמות. תחילה, בעקבות מחלוקת ארוכת שנים בנוגע לשאלת השתייכותן של הטריטוריות שלזוויג והולשטיין הנמצאות תחת שלטון דני והזדמנות שעמדה בפני ביסמרק (חילופי שלטון בממלכת דנמרק), החליט ביסמרק בפברואר [[1864]] לפתוח במלחמה נגד דנמרק בשיתוף פעולה עם [[אוסטריה]]. במלחמה זו, המכונה [[מלחמת שלזוויג השנייה]], נכבשו [[שלזוויג (מחוז)|שלזוויג]] ו[[הולשטיין]] ונלקחו מידי [[דנמרק]]. הסכם שלום נחתם ב[[וינה|ווינה]] ב-[[30 באוקטובר]] 1864.
 
סכסוך בין אוסטריה לפרוסיה על אופן השליטה במחוזות שנכבשו מדנמרק שימש [[עילה למלחמה]] שפרצה ב-[[1866]] בין פרוסיה לאוסטריה ובעלות-בריתה מקרב המדינות הגרמניות הקטנות. במלחמה, שכונתה [[מלחמת שבעת השבועות]], ניצחה פרוסיה, בעקבות ניצחון מכריע ב[[קרב קניגרץ]]. תוצאת המלחמה הייתה ביסוס מוחלט של ההגמוניה הפרוסית בגרמניה, ודחיקת השפעתה של אוסטריה. פרוסיה סיפחה מספר מדינות גרמניות ([[הנובר]], [[הסן-קאסל]], [[דוכסות נסאו|נסאו]] ו[[פרנקפורט]]) וגיבשה את מרבית המדינות הנותרות לגוף אחד בשם [[הקונפדרציה הצפון -גרמנית]]. ביסמרק התנגד להצעות של אחדים ממנהיגי הצבא להרחיב את כיבושיה של פרוסיה דרומה, ל[[בוהמיה]] או אף לאוסטריה עצמה, בין היתר עקב אי-רצונו להגדיל את חלקה של האוכלוסייה ה[[נצרות קתולית|קתולית]] במדינה.
 
על רקע סכסוך בנוגע לירושת הכתר הספרדי ומתיחות הולכת וגוברת בין פרוסיה לבין צרפת (שראתה עצמה כזכאית לפיצוי על כך שלא התערבה במלחמת אוסטריה-פרוסיה) נועד מלך פרוסיה וילהלם הראשון ביולי 1870 עם שגריר צרפת, מתוך ניסיון להפיג את המתיחות בין שתי המדינות. בסיום הפגישה, שעלתה יפה, שלח המלך מכתב לביסמרק בו סיכם את הפגישה המוצלחת עם השגריר מתוך תקווה שהדבר יסייע לפוגג את המתח בצד הפרוסי וירחיק את הסכנה שהמתיחות בין שתי המדינות תביא בסופו-של-דבר לעימות אלים, שבו לא רצה המלך. ביסמרק, שהיה מעוניין בפריצת מלחמה בין פרוסיה לצרפת כחלק מניסיונו להביא לאיחוד גרמניה באמצעות סדרה של מלחמות, התאכזב מתוכן מכתבו של המלך. יחד עם זאת, מיאן ביסמרק להשלים עם התפתחות העניינים והחליט לשנות לחלוטין את תוכן המכתב בטרם יעביר אותו הלאה. ביסמרק, ככול הנראה בידיעתו המלאה ובתמיכתו של פון רון, שיכתב את המכתב מהמלך וניסח אותו כך שיציג תמונה הפוכה לחלוטין מזו שהציג המכתב המקורי. המכתב שניסח ביסמרק, לכאורה כסיכום הפגישה, יצר מצג שווא לפיו סירב כביכול המלך לפגוש את השגריר הצרפתי ואף נהג בו בגסות ובאופן משפיל (מאוחר יותר יטען ביסמרק כי בסך-הכל קיצר את תוכן מכתבו של המלך, בטרם העבירו הלאה, משום שהיה ארוך מדי). מכתבו של ביסמרק נתקבל במסדרונות השלטון בפרוסיה כגרסה הרשמית של הפגישה ופורסם ברבים. במהרה הגיע גם לצרפת סיפור ההשפלה-כביכול שעבר שגרירם בפגישתו עם מלך פרוסיה, נתקבל גם בה כגרסה הרשמית של האירועים והביא לתסיסה ולזעם רב כנגד הפרוסים. גורמים פוליטיים צרפתים, שהיו מעוניינים אף הם בעימות מול פרוסיה מסיבותיהם, עטו על סיפור ההשפלה כמוצאי שלל רב והשתמשו בו כדי להניע מהלך של הכרזת מלחמה כנגד פרוסיה. משנודע לשגריר הצרפתי בפרוסיה על הסיכום השקרי של הפגישה ועל ההתפתחויות בצרפת עשה דרכו לפריז כדי להעמיד דברים על דיוקם ולעצור את הדרדרות היחסים אך לא זכה לאוזן קשבת וצרפת, בראשות [[נפוליאון השלישי]], הכריזה מלחמה על פרוסיה. המדינות שבדרום גרמניה ראו בצרפת את המדינה התוקפנית במלחמה זו, והצטרפו לקונפדרציה הגרמנית הצפונית.