קתרין מאראגון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: אירוע
אן בוליין ==> אן בולין
שורה 20:
על שלטונו של הנרי השמיני העיב היעדרו של יורש זכר. הנרי גדל על רקע מלחמות ירושה ארוכות שבסופן הוכתר אביו למלך, וחפץ ביורש ברור ולגיטימי, שלא ניתן יהיה לערער על זכותו למלוכה. זיקתן של נשים לכס המלכות באותה תקופה הייתה חלשה יותר. המלכה קתרין הזדקנה לאחר שנות נישואים ארוכות, ולא נתפסה כמי שתוכל ללדת יורש זכר.
 
ב-[[1525]] התאהב הנרי ב[[אן בולייןבולין]], אחות פילגשו לשעבר [[מרי בוליין|מרי]], ושנה אחרי כן הפסיקו הנרי וקתרין לחיות כבעל ואישה. אן בולייןבולין הצליחה, בגיבוי משפחתה, לשכנע את הנרי לבטל את נישואיו לקתרין ולשאת אותה על פניה, כדי שתוכל ללדת לו בן יורש חוקי. הקרדינל [[תומאס וולזי]], שהיה שר בכיר בחצרו של הנרי, ניסה לדחות את החלטת הגירושים מקתרין שהייתה כבר בשנות הארבעים לחייה, אך לא הצליח בכך.
 
הנרי ביקש מה[[אפיפיור]] [[קלמנס השביעי]] שיבטל את נישואיו, בטענה כי אסור היה עליו לשאת את קתרין מלכתחילה מהיותה נשואה לאחיו. האפיפיור היה אז תחת השפעת בית הבסבורג, ששלט על כל [[איטליה]], ולא הסכים לבטל את נישואי הנרי לקתרין, דודתו{{הערה|1=קתרין הייתה אחותה של אמו של קרל, חואנה }} של הקיסר [[קרל החמישי]] ל[[בית הבסבורג]]. בזכות השכלתו המשפטית ניהל שגריר האימפריה הרומית הקדושה, [[אסטאס שאפווי]], בהצלחה את ההגנה של קתרין.
שורה 28:
הנרי לא ויתר, ובסדרת צעדים היסטוריים ניתק את הכנסייה האנגלית מן [[הכנסייה הקתולית]] בכלל, ומכפיפות לאפיפיור בפרט. הוא ייסד את [[הכנסייה האנגליקנית]], שראשיה חויבו להישבע אמונים אליו בלבד, מה שאיפשר להנרי להכריז כי נישואיו לקתרין אינם תקפים ומעולם לא היו תקפים.
 
מרי, בתה של קתרין, נלקחה מרשותה ב-[[1531]]. עם ביטול נישואיהם, קתרין איבדה את תוארה כמלכת אנגליה והורשתה להיקרא הנסיכה האלמנה מוויילס. קתרין נהנתה מפופולריות עצומה בקרב הציבור האנגלי ומסיבה זו הועברה כל כמה חודשים למקום מגורים אחר, מחשש להתקוממות של חסידיה. לשמחתה האפיפיור הכריז שוב על נישואיה כחוקיים ב-[[1534]]; היא עצמה התמידה בסירובה שלא להכיר בחוק הירושה שהכריז על בתה מרי כ[[ילד מחוץ לנישואים|ממזרה]], ועל [[אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה|אליזבת]], בתה של אן בולייןבולין, כיורשת העצר החדשה של הנרי השמיני.
 
קתרין הייתה איתנה בדעתה ובצדקת דרכה עד ליומה האחרון, ובני ביתה המשיכו לקרוא לה בתואר "הוד מלכותך" עד יום מותה. היא נפטרה מ[[סרטן (מחלה)|סרטן]] (כך עולה מדיווחו של הקברן) בינואר [[1536]].