רום טיסה – הבדלי גרסאות

מדי גובה ברומטריים של כלי טיס מודדים לחץ אוויר מקומי. לחץ האוויר משתנה לפי גובה אבל גם לפי תנאים אטמוספרייםאטמוספיריים מרובים דוגמת טמפרטורה וכדומה. לכן בשביל לקבל קריאת גובה מעשית מעל הים נדרש לכייל מדי גובה אלה למדידת לחץ בתחנה מטאורולוגית מקומית.

אבל כאשר מדברים על [[שיוט (תעופה)|שיוט]] בגבהים רמים האופייניים לנתיבי הטיסה הבינלאומיים קרבה לקרקע או לגורמים טופוגרפיים לא רלוונטית במרבית המקרים. להפך הוא נכון, בגלל שכלי טיס הטסים בנתיבים הגבוהים יעברו על פני אזורי לחץ מרובים, ולעתיםולעיתים על פני אזורי לחץ בהם אין אפשרות לבצע מדידה כגון [[אוקיינוס|אוקיינוסים]]ים. בגלל כל הגורמים הללו הסיכון בטעות בכיול מד הגובה גדל. בין אם צוות האוויר או הבקר שוכחים לבצע זאת, המטוס יכול לרדת ולעלות לאורך המסלול באלפי רגל, וזה מקשה על שמירה על הפרדה בטוחה בין כלי טיס הטסים בגבהים שונים אבל באותו האזור או הנתיב.

במקום זאת מעל גובה מסוייםמסוים הנקבע על ידי רשות התעופה המקומית, עוברים לטוס לפי לחץ אוויר סטנדרטי (ISA), בשלב זה מד הגובה לא יציג את הגובה המעשי של כלי הטיס, שכן הלחץ הסטנדרטי לרוב לא תואם ללחץ המקומי והמטוס צפוי לטוס על ה[[איזמבארד קינגדום ברונל|איזובר]] (קו גובה בו הלחץ לא משתנה) אבל כל כלי הטיס יטוסו באותו שיעור שגיאה ולכן ישמרו על הפרדה בטוחה בקלות יתרה. יתרון נוסף בשיטה זאת שבגלל שהמטוס יטוס בלחץ זהה לאורך רוב שלב השיוט צוותי האוויר יוכלו לקזז את הגאי המטוס, לקבוע כוח שיוט קבוע למנועים ולא לגעת בהם לאורך זמן, מה שיחסוך בשחיקה של ערנות הצוות אבל גם יחסוך בדלק.

גבהי רום טיסה הם גבהי לחץ (לפי אטמוספירה סטנדרטית בינלאומית) המצוייניםהמצוינים במאות רגל, כלומר את הגובה הנתון ברגל מחלקים ב-100. לדוגמה גובה של 32,000 רגל יצוינו כ-"Flight Level 320". רום טיסה שיוקצו לכלי הטיס יהיה כפולות של 500 רגל, כלומר גובה כזה יגמר במספר 0 או 5.