תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אחידות במיקום הערות שוליים
מ אגרת-איגרת (דרך WP:JWB)
שורה 24:
* ספר חמישי –צא' –קה', EE עניינו ההטפות, חנוך מודיע למתושלח לפני שהוא מת.
* נספחים – קו'-קז', יש קטע מספר נח'. נח הוא נין של חנוך והוא מתקשר לספר העירין. נח היה יפה ומיד ידע קרוא וכתוב, ולכן למך היה בטוח שאשתו בגדה בו עם מלאך, וחנוך בדק זאת והתברר שהוא ילדו של למך. וזה סיפור לידת נוח.
* אגרתאיגרת חנוך - פרק ק"ח: שולח מהשמיים למתושלח בנו.
 
ב[[ספר היובלים]] מצוין שאמו של חנוך הייתה ברכה בת רצוצאל ([[בת דוד]]תו מצד אביו){{הערה|'''ספר היובלות''', פרק ד, פסוק טז. בתרגום [[אליה שמואל הרטום]]: "לקח לו ירד אשה ושמה ברכה בת רסויל בת אחות אביו".}} ושם אשתו היה עדנה בת דניאל{{הערה|'''ספר היובלות''', פרק ד, פסוק יט. בתרגום הרטום: "אדני בת דנל בת אחות אביו". ראו גם: '''[[ספר חנוך א']]''', פרק פה, פסוק ג: "עדנה".}}.
שורה 66:
ספר חנוך נחשב מחשובי הספרים האפוקאליפטיים מימי בית שני. ראשוני הנוצרים ראו בספר חנוך נבואה אמיתית, ועד המאה ה-3 לסה"נ נחשב הספר כאחד מכתבי הקודש, אבל לאחר מכן הופקע מקדושתו ונעשה אחד מהספרים החיצוניים, ונשמר במלואו רק בכנסייה ובתרגום החבשי.
 
פתיחת ספר חנוך מובאת באגרתבאיגרת יהודה (פס' יד') שבברית החדשה, ופסוק ו' באגרתבאיגרת מרמז על פרק י' בספר. לפי תיקון חוקרים, האיגרת הראשונה של פטרוס (ג' 19) מרמזת על ספר חנוך. האיגרת החיצונית של בר-נבא (טז' 5;ד' 3) מביאה מספרי חנוך (עט' 56–58).
 
העובדה שחנוך, על פי המסורת, לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של [[ישו]] כביכול השמיימה.