ג'ורג פולדס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 12:
 
== יצירתו והצלתה מתהום הנשייה ==
ג'ורג' פולדס, שיצירותיו לא נחקרו מעולם ואף לא זכו לחשיפה ראויה, הותיר אחריו מורשת ציורית מפעימה. הדיוקנאות העצמיים, שצייר במהלך חייו, הם נושא מרכזי והרה משמעות באמנותו. פולדס היה ונותר עד יומו האחרון אדם מאמין. הוא לא חדל לשאול שאלות, ללמוד ולחפש אחר הטוב, הפשטות והשלמות שבאמת הפנימית, אך בד בבד חש כי אלה חומקים לעד מהשגתו{{הערה|{{צ-ספר|שם=ג'ורג פולדס|מו"ל=המרכז לאמנות חזותית בתל אביב|שנת הוצאה=2018}}}}.
 
מבקרת האמנות והאוצרת רחל סוקמן שמעה על ג'ורג' פולדס לראשונה בשנת 2007. ארלט פולדס־זיסהולץ, אלמנתו של הצייר, ביקשה מסוקמן לכתוב ספר על יצירותיו הנשכחות, שלא זכו מעולם להכרה מספקת. בשנים שעברו מאז חקרה סוקמן את האמן, חיי הצייר, האדריכל והאדם, דרך משפחתו, ציוריו, מכתביו, מחברותיו, חבריו וצוואתו. במהלך המחקר יצרה סוקמן ארכיון מקוטלג, ממוספר ומצולם ל-2,000 עבודות שנשמרו בבית משפחת פולדס בירושלים. בין השאר, נמצאו כ-200 עבודות דיוקן עצמי שצייר מ-1952 במגוון טכניקות ובסגנון הייחודי לו. לאחר 10 שנות מחקר יצא הספר "ג'ורג פולדס" על יצירתו. בספרה כתבה סוקמן כי "ג'ורג' פולדס, שיצירותיו לא נחקרו מעולם ואף לא זכו לחשיפה ראויה, הותיר אחריו מורשת ציורית מפעימה. הדיוקנאות העצמיים, שצייר במהלך חייו, הם נושא מרכזי והרה משמעות באמנותו. פולדס היה ונותר עד יומו האחרון אדם מאמין. הוא לא חדל לשאול שאלות, ללמוד ולחפש אחר הטוב, הפשטות והשלמות שבאמת הפנימית, אך בד בבד חש כי אלה חומקים לעד מהשגתו."{{הערה|{{צ-ספר|שם=ג'ורג פולדס|מו"ל=המרכז לאמנות חזותית בתל אביב|שנת הוצאה=2018}}}}
 
== לקריאה נוספת ==