כלכלה התנהגותית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: צ'מברלין |
|||
שורה 8:
הזרם המרכזי בהגות הכלכלית בעולם האנגלו-סקסי פסע בעקבותיהם של ג'בונס ומרשל, בהעמיקו את ההבחנה בין התנהגות הפרט לבין התנהגות השוק בכללו, ובהדגשה הולכת וגוברת של רמת ה"מקרו" של השוק בכללו, על חשבון העיסוק ברמת ה"מיקרו" של הפרט. דגש זה בלט במיוחד בעיוניהם של ממשיכי דרכו המוניטריים של מרשל, כמו [[קנוט ויקסל]], [[אירווינג פישר]] ו[[ראלף ג'ורג' האוטרי]].
מ[[שנות ה-20 של המאה ה-20]] בלטה הנטייה למתמטיזציה בתחום החקר הכלכלי והתפתחה ההנחה כי כדי לאפשר שימוש במודלים מתמטיים ניתן לזנוח את ההעדפות הסובייקטיביות ואת ידיעותיו המוגבלות של הפרט, ולהניח קיומו של "אדם כלכלי" (הומו אקונומיקוס) הנהנה מידיעה מושלמת על פעולת השוק בכל נקודת זמן, ושהחלטותיו מבוססות על שיקול רציונלי טהור המכוון להעצמת (מיקסום) הרווח. החשיבה ה[[אקונומטריקה|אקונומטרית]], שראשיתה בהגותו של לאון ואלרה, הובילה כלכלנים כ[[וסילי לאונטיף]], [[פרנסיס אדג'וורת']], [[וילפרדו פארטו]] לפתח דגמים מתמטיים מורכבים של פעולת השוק. בעקבות פועלם פותחה [[תורת המשחקים]] מיסודם של [[ג'ון פון נוימן]] ו[[אוסקר מורגנשטרן]]. במקביל, הופיעה גם ביקורת על דגמים אלו, מכלכלנים (ו[[מתמטיקאי]]ם) כמו [[פיירו סראפה]], [[אדוארד צ'
ביקורת חריפה מכיוון אחר כלפי "[[רציונליות מושלמת|האדם הכלכלי]]" באה מכיוון [[האסכולה המוסדית]]. אסכולה זו, ששורשיה הרוחניים באסכולה ההיסטוריציסטית של [[גוסטב שמולר]] ובתפישות [[גאורג הגל|הגליאניות]], התבטאה אצל [[ג'ון בייטס קלארק]] וממשיכו, [[תורסטן ובלן]], בדחיית הרעיון כי קיימים כללים כלכליים כלשהם. "האדם הכלכלי" לא היה בעיניה הפשטה פגומה אלא פרי הדמיון. לגרסת אסכולה זו, פעולתו של קולקטיב אנושי ניתנת לשליטה והכוונה (הנדסה חברתית), ועל החוקר לעסוק באיסוף מידע ונתונים, שיוכלו לשמש אותו באיתור ובהתוויית דמותה של ההתפתחות ההיסטורית של הכלכלה.
| |||