המעמד היצירתי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפה (תאוריה, אף על פי ש, היא, הוא, וילסון, תאוריה), הגהה, הסרה (יחד)
מ ויקיזציה
שורה 1:
'''המעמד היצירתי''' (ב[[אנגלית]]: '''Creative class''') הוא מונח המתייחס ל[[מעמד חברתי]] המניע את ההתפתחות הכלכלית של [[עיר|ערים]] פוסט-תעשייתיות בארצות הברית ומשמש ככלי לפיתוח עירוני וכלכלי מואץ באמצעות משיכת תושבים בעלי מאפיינים יצירתיים בערים רבות בעולם.
 
את המונח ואת הכלי הכלכלי שנקרא "העיר היצירתית", טבע התאורטיקן [[ריצ'רד פלורידה]] {{אנ|Richard Florida}} בספרו "עלייתו של המעמד היצירתי" (The Rise of the Creative Class), אשר ראה אור בשנת 2002. בשימוש במונח זה, פלורידה שאב השראה מכתביהם של [[ג'יין ג'ייקובס]] והסוציולוג רוברט פארק שהתבוננו על ערים ומצאו בהן גיוון, יצירתיות וחדשנות.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Richard Florida|שם=Cities and the creative class|מקום הוצאה=Routledge|מו"ל=|שנת הוצאה=2005}}</ref> פלורידה מתייחס לכתיבתה המהפכנית של ג'ייקובס שכבר לפני כמה עשורים ציינה את יכולתן של ערים למשוך אנשים יצירתיים ובכך לדרבן צמיחה כלכלית.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Gert-Jan Hospers & Roy van Dalm|שם=How to create a creative city? The viewpoints of Richard Florida and Jane Jacobs|כתב עת=Foresight|שנת הוצאה=2005}}</ref>
 
פלורידה מתייחס בכתביו גם לתאוריית ה[[הון אנושי|הון האנושי]] (Human Capital), תאוריה כלכלית שבמסגרתה מבוססת הטענה שאנשים יצירתיים הם הכוח המניע בצמיחה כלכלית אזורית, ושצמיחה כלכלית תתחולל במקומות שבהם יש ריכוז של משכילים. במחקרו פלורידה מרחיב את המבט ובוחן מדוע אנשים יצירתיים מתרכזים במקומות מסוימים. התאוריה שלו גורסת שאנשים יצירתיים הם הכוח הכלכלי המניע, ואנשים אלו מעדיפים מקומות שהם חדשניים, מגוונים וסבלניים. התאוריה שלו נבדלת מתאוריית ה"הון האנושי" בשני תחומים: ראשית הוא מזהה סוג מסוים של הון אנושי - אנשים יצירתיים, כמפתח לצמיחה כלכלית. שנית, התאוריה שלו מזהה ומדגישה אלמנטים שמעצבים את האזורים המועדפים על ידי האנשים היצירתיים.
 
== מקצועות המעמד היצירתי ==
שורה 20:
 
== מתאוריה למדיניות ==
פלורידה קנה לו אחיזה באקדמיה בקשר שבין יצירתיות להתחדשות עירונית ומיתוג מחדש של ערים. ספריו זכו להצלחה והפכו במהרה לרבי מכר.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.businessinsider.com/author/richard-florida|הכותב=|כותרת=Richard Florida|אתר=Business Insider|תאריך=}}</ref> בהמשך הוא מינף את התאוריה שלו לכדי מדיניות, וייסד חברת ייעוץ עולמית, Creative Class Group. החברה מורכבת מחוקרים מומחים, אקדמאים ואסטרטגיים עסקיים. חברה זו משתמשת בנתוני מחקריו של פלורידה על המעמד היצירתי כדי לסייע בקידום צמיחה ופיתוח כלכלי של ערים ואזורים ברחבי העולם. החברה ייעצה לערים רבות במדיניות פיתוח המבוססת על מעמד היצירתי ככלי כלכלי ליצירת צמיחה בניהן: כמוביניהן [[טורונטו]], [[קייפטאון]], [[אוסטין]], [[סיאטל]], [[ברצלונה]], [[ירושלים]] ועוד, יחד עם ייעוץ לחברות פרטיות כמו Google[[גוגל (חברה)|גוגל]], Microdoft[[מיקרוסופט]], ו-BMV[[BMW]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.creativeclass.com|הכותב=|כותרת=האתר הרשמי של ריצ'ארד פלורידה|אתר=|תאריך=}}</ref>
 
== ביקורות על התאוריה של המעמד היצירתי ==
על רעיונות "העיר היצירתית" וה"כלכלה היצירתית" סופגיםנמתחה ביקורותביקורת מזוויות מגוונותשונות.
 
====== תאוריה פלקטית ======
ישנם הסבורים כי התאוריה של פלורידה היא תאוריה פלקטית, ביניהם [[ג'ימייימי פאקפק]] ({{אנ|Jamie Peck)}}, אשר טוען כי רעיון "העיר היצירתית" שהפך לכלי פיתוח עירוני מואץ, תחת חסות הטרנד היצירתי, הוא כלי שמייצר עירוניות פלאקטית, אחודה ובנאלית. האמנות ותרבות הופכות להיות כלי כלכלי וסחורה,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.calcalist.co.il/consumer/articles/0,7340,L-3776835,00.html|הכותב=רעות ברנע|כותרת=רוצה לקפוץ אלי לאמנות? מוזיאון הפופ אפ חוזר|אתר=כלכליסט|תאריך=01.01.20}}</ref> והאנשים שיכולים לגור בה הם רק אלו בעלי היכולת הכלכלית המתאימה. כתוצאה מכך, העיר הופכת לחד גונית ומדירה אוכלוסיות מסוימות. פאקפק טוען כי העיר היא מערך מורכב הרבה יותר מפתרון הקסם שמציע פלורידה ובכדי לקדם שינוי אמיתי בעיר נדרשים תהליכי עומק אמיתיים ולא פתרונות אינסטנט. פאקפק מכנה את רעיונותיו של פלורידה "מיקרוסוציולוגיה חובבנית".<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Jamie Peck|שם=Struggling with the Creative Class|כתב עת=International Journal of Urban and Regional Research|שנת הוצאה=2005}}</ref>
 
====== התיאוריה אינה תורמת לכלכלת העיר ======
ביקורת אחרת הביעה ספקנות ביחס לאופן שבו העיר היצירתית אכן תורמת לצמיחה כלכלית של העיר. כריסכריסטופר פריסי מאוניברסיטתמ[[אוניברסיטת סירקוססירקיוז]] בניוב[[ניו יורק]] גילה כי הנתונים ששימשו את פלורידה במחקרו, לא מצביעים על קשר ישיר בין המעמד היצירתי והצמיחה כלכלית עירונית כפי שפלורידה טוען, ועל כן לטענתו "המלך הוא עירום".<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Hoyman, Michele & Faricy, Christopher|שם=It Takes A Village: A Test of the Creative Class, Social Capital, and Human Capital Theories|כתב עת=Urban Affairs Review|שנת הוצאה=2008}}</ref>
 
אליזבתטענה סטורםנוספת (Elizabeth storm), במחקרה בטוענתהיא כי החזון של פלורידה מייצר מערך כוחות בו העירייה מנצלת את האמנים ואנשי התרבות בה. באמצעות תמיכה באמנים היא למעשה משתמשת בהם ככלי לטובת [[התחדשות עירונית]]. ההון התרבותי מנוצל ומנוכס לקידום פיתוחה של העיר. גם תופעות כגון חברות יזמות נדל"ניות שסוחרות את שירותיהם של אמנים ליצור מייצגי אמנות בתוך או מסביב לאתרי בנייה מנצלות את האמנות לצורך מיתוג הפרויקט, שלבסוף יאוכלס על ידי אוכלוסייה ממעמד סוציואקונומי בנוניבינוני-גבוה ויצור [[ג'נטריפיקציה]] בכסות מסרים כגון פלורליזם, רב תרבותיות ותרבות.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Elizabeth Storm|שם=Artist Garret as Growth Machine? Local Policy and Artist Housing in U.S. Cities|כתב עת=Journal of Planning Education and Research|שנת הוצאה=2010}}</ref>
 
====== תאוריה גזענית ומדירה ======
אל ביקורות אלה מצטרף זרם ביקורתי שטוען כי התאוריה היא גזענית. אף על פי שפלורידה קידם את המסרים תחת מעטה של חשיבה פרוגרסיבית, הרואה בקליטת מהגרים וברב תרבותיות כחלק מהמתכון לעיר יצירתית מוצלחת, ישנם חוקרים הטוענים כי מדובר באמירה מן הפה אל החוץ כיוון שמימוש רעיונות "העיר היצירתית" מביאים הלכה למעשה לתהליך של סגרגרציה מואצת. תהליך זה מתרחש כיון שהעיר היצירתית מפלחת את שכבות האוכלוסייה לסוגי יצירתיות שונים-היזמים בהם יש זיק של גאונות, הטכנולוגיים אותם העיר צריכה עבור שגשוג כלכלי, האמנים הרעבים והשורדים ו"הבוהמה הגבוהה", שאותם צריך למשוך כיוון שהם ייצרו עיר טרנדית ויגרמו למעמדות הגבוהים יותר להגיע. בנוסף, הרעיונות הללו מקדמים נתיבי קריירה וכלכלה עירונית, אשר משמרים ומחזקים את תקרת הזכוכית שמיעוטים ונשים לא מצליחים לבקע. השחקן הראשי שמוצג בחזית התאוריה הוא דמות נורמטיבית, גברית על פי רוב ושיש לה אפשרות למוביליות חברתית. מתנגדים נוספים לרעיון העיר היצירתית טוענים כי העיר היצירתית של פלורידה מייצרת עיר המושתת על רב תרבותיות וחיבוק של הקהילה הלה"טבית, רק כדי למשוך אוכלוסייה של פריוויבלגים, לבנים, הטרוסקסואלים וע"פ רב גברים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Parker, B|שם=Beyond the class act: Gender and race in the ‘creative city’ discourse|כתב עת=Gender in an Urban World (Research in Urban Sociology, Vol. 9)|שנת הוצאה=2008}}</ref>
 
=== איבחון שגוי ===
====== התאוריה אינה מאבחנת נכון מיהו המעמד היצירתי ======
עוד היבט ביקורתי מוצג במאמר "The Real Creative Class", שמאתגר את עצם המינוח של מיהו "המעמד היצירתי" בעיר. דייווידהמאמר וילסוןמעלה (David Wilson) ורוג'ר קייל (Roger Keil),את טועניםהטענה כי המעמד היצירתי האמיתי מורכב מאנשים קשי יום, הנדרשים לשרוד ולהתקיים בדרכים יצירתיות. בערים הגדולות, בהם הכלכלה הנאו-ליברלית שולטת, ישנם אי שוויון וסגרגרציה, והתאוריה של "המעמד היצירתי" מתבררת כדמיונית נוכח המציאות הועלה מן השטח.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Wilson, David & Keil, Roger|שם=The real creative class|כתב עת=Social & Cultural Geography|שנת הוצאה=2008|קישור=https://www.researchgate.net/publication/249005928_The_real_creative_class}}</ref>
 
== ריצ'רד פלורידה חוזר בו ==