גירוש ספרד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ זה לא המקום לתוספות אלו
שורה 43:
גולי ספרד חיפשו להם מקום מגורים חלופי. רבים ביקשו להיקלט בשכנה הקרובה לספרד, [[פורטוגל]], שדמתה לספרד הן מבחינת התרבות והן בתנאים הגאו-פוליטיים, ובנוסף - היו גם קשרי משפחה בין משפחות יהודיות משתי הארצות.
 
קיימות עדויות של סופרים בני התקופה, על ניסיונות לשכנע את העוזבים להמיר את דתם ולהישאר, ועדויות על גורלם המר של מי שלא הסכימו לכך. הללו, משעלו על האוניות - נבזזו, נאנסו, נרצחו ונמכרו כעבדיםלעבדים. הנותרים פנו אל יעד לא נודע, כשהארצות השכנות סירבו לקבל את היהודים לתחומן. תלאותיהם של הגולים מפורטות - הן בהקדמות לכתבי הרבנים ששרדו את הגירוש, והן אצל נוצרים בני התקופה.
 
עם יציאת כריסטופר קולומבוס למסעו הראשון, יום לאחר גירוש ספרד, יצאו איתו יהודים אנוסים. "נוצרים חדשים" רבים הגיעו לעולם החדש (יבשת אמריקה) והיו ממגילה, ממתיישביה הראשונים.
 
יהודים אנוסים רבים, היו בתפקידים בכירים בחצר המלוכה כשרי אוצר, יועצים כלכלים ומשפטיים, וכן היוו גרעין וציר מרכזי בגילוי העולם החדש (יבשת אמריקה). יהודים רבים היו מדענים, רופאים, מתמטיקאים, אסטרונומים, כלכלנים, סופרים ונווטים ימיים. שר האוצר של המלכים פרננדו ואיזבלה היה יהודי. וכן מפתחי לוחות האסטרונומים וה[[אצטרולב]]. כשני שליש מבעלי שדות הסוכר והמזקקות ביבשת אמריקה באותם שנים היו יהודים. הייתה קבוצת ברוקרים יהודית-ספרדית מרכזית בחברת [[חברת הודו המזרחית ההולנדית|הודו המזרחית ההולנדית]].
 
לאחר שהוחלו גזרות הגירוש גם על יהודי פורטוגל ב-[[1497]], ניסו יהודים את מזלם במציאת מקלט ב[[צרפת]], השכנה הצפונית, אליה עברו לגור ומשם יכלו להמשיך עסקיהם בספרד ובפורטוגל. המעבר ליעד הבא - [[ארצות השפלה]] - היה כרוך בניתוק כל קשר עם [[חצי האי האיברי]]. ברם, היציאה ההמונית הייתה בדרך הים. [[סולטאן]] [[האימפריה העות'מאנית]] [[באיזיט השני]] קלט את הפוטנציאל הטמון במגורשי ספרד ופתח את שערי ממלכתו בפני המגורשים; הוא תמה על התנהגותו הטיפשית של המלך פרננדו ששמט מידיו אוצר יקר כל כך. מרביתם של גולי ספרד פנו לחופי האימפריה העות'מאנית, שהשתרעה אז מן הבלקן ודרום אירופה, דרך המזרח הקרוב ועד לצפון אפריקה.