מנגנוני הגנה – הבדלי גרסאות

* '''הפנמה''' – תהליך שבמסגרתו נחווים רגשותיו של אחר כאילו הם נובעים מן העצמי; פעוטה בת שנתיים המסתובבת ברחבי הבית כשהיא נושאת את התיק של אימה מפנימה, למעשה, דמות אהובה ומוערצת; ואמנם, הפנמה מתרחשת בכל מערכת יחסים משמעותית שבה האחר הופך במידת מה לחלק מן העצמי ("אני אבא של תמר, בת הזוג של יואל"); אובדן של דמות מופנמת, בין אם במקרה של מוות, דחייה או פרידה, נחווה לפיכך כאובדן של חלק מן העצמי והופך את תחושת ה[[שכול|אבל]] ל[[דיכאון]]. גם התופעה שאותה כינתה [[אנה פרויד]] "הזדהות עם התוקפן"{{הערה|1=Freud, A. (1936). Ego and the mechanisms of defense, International Universities Press (1960).}} (ר' למשל [[תסמונת סטוקהולם]]) נתפסת היום למעשה כתהליך הפנמתי שבמסגרתו אדם משייך לעצמו את תכונותיה של דמות שלילית ורבת עוצמה במטרה להתגבר על תחושות של כאב ופחד.

* '''[[השלכה (פסיכולוגיה)|השלכה]]''' – האדם המשליך חווה תחושות פנימיות כאילו הן שייכות לאחר. בצורתו הבריאה, מאפשר מנגנון זה לחוש אמפתיה כלפי אדם אחר; בצורתו הפתולוגית, הרגשות המושלכים הם חלקים שליליים במיוחד של העצמי היוצרים תפישה מעוותת של האובייקט עליו הושלכו. במקרים קיצוניים הוא מוביל להתפתחותה של [[הפרעת אישיות פרנואידית]].

* '''[[פיצול (פסיכולוגיה)|פיצול]] של האגו''' – פעוטות שטרם השיגו את היכולת ל[[קביעות אובייקט]] תופסים את העולם סביבם כמתחלק ל"טוב מושלם" ול"רע מושלם" ואינם מסוגלים עדיין להכיר בקיומו של [[תאוריית יחסי אובייקט|אובייקט]] שהוא בחלקו טוב ובחלקו רע. מבוגרים משתמשים במנגנון הגנה שבמסגרתו הם מייחסים לאחר תכונות מלאכיות/שטניות באופן בלעדי ומוחלט כאמצעי להפחית חרדה וחוסר ודאות ולהגביר את תחושת הערך העצמי שלהם. כך למשל עשוי אדם להתייחס למטפל שלו כאל התגלמות הטוב (חכם, רגיש, מבין, מקבל) תוך התעלמות גורפת מכל גילוי של חולשה מצידו אשר היה עשוי לתרום לחוויה שלמה ואמביוולנטית יותר. מנגנון הפיצול נחשב אופייני ל[[מבנה אישיות פסיכוטי|פסיכוטים]] ולבעלי [[מבנה אישיות גבולי]].

* '''שליטה אומניפוטנטית''' – ראשיתו של מנגנון הגנה זה הוא בתקופת הינקות, כאשר התינוק אינו מודע עדיין לנפרדות שבינו לבין אובייקטים אחרים שבסביבתו. מכיוון שכך, הוא מבין את כל אירועי המציאות כאילו הגורם להם הוא מקור פנימי כלשהו בו-עצמו; כך לדוגמה, כאשר לתינוק קר והוריו מבחינים בכך ומספקים לו חום, הוא מבין זאת כאילו הוא עצמו ייצר את החום הזה באופן מאגי כלשהו. במהלך ההתפתחות הנורמלית, תחושת האומניפוטנטיות המאפיינת את הינקות מתחלפת בהאדרתם של אובייקטים חיצוניים (לרוב, ההורים הנתפשים על ידי הפעוט ככל-יכולים) ומפנה לבסוף את מקומה לטובת ההבנה כי אין אדם שכוחותיו בלתי-מוגבלים. נראה שאצל כל בני האדם נותרים שיירים של פנטזיית הכל-יכולות, אולם כשהצורך לשלוט באחרים ולהכפיף את הסביבה לרצונותיו של הפרט גובר על שיקולים אתיים ופרקטיים נהוג לאבחן [[הפרעת אישיות אנטיסוציאלית]] (הקרויה גם [[פסיכופתיה]] או סוציופתיה). ביטויים פתולוגיים פחות של מנגנון הגנה זה עשויים להוביל את הפרט לתחומי עיסוק המעניקים סיפוק לגיטימי לצורך בחוויה האומניפוטנטית, בתפקידי ניהול והנהגה, בפוליטיקה, בעסקים, בזרועות הביטחון, בקרב ראשיהן של קבוצות דתיות, בתעשיית הבידור ועוד.