אוהד מטלון – הבדלי גרסאות

מטלון מציג את הנוף הגאוגרפי, החברתי והפוליטי בישראל מחד ומאידך חוקר כיצד צילום מוצג ונצפה. בין היתר התפרסם בסדרת עבודות המתעדת הווי החיים בשוליים של מדינת ישראל צילומים המתארים את הווי עיירות פיתוח, אזורי ספר ואוכלוסיות ישראליות שלא תמיד זוכות לקדמת הבמה וסדרת צילומים העוסקת בחקר הצילום באמצעות טכניקה מעורבת של טקסט, מיצג וצילומים.

 

 

בשנת 2009 הציג מטלון את היצירה "היום" במסגרת הביאנלה השנייה לאמנות הרצליה באוצרות משותפת של עדי אנגלמן, מאיר קורדבני והילה טוני נבוק. בכל יום במשך שבוע הסתובב מטלון במיקומים שונים בארץ, צילם ושלח את התמונות באינטרנט לעוזרת שלו שישבה בחלל התצוגה. היא הדפיסה את התמונות, מסגרה ותלתה אותן על הקירות על פי הנחיותיו. בסוף היום חולקו התמונות בין המבקרים בתערוכה. כך נוצר מצב בלתי שגרתי שחלל התצוגה נותר ריק, פרט למדפסת. המבקרים הסקרנים נהיו שותפים בתהליך התצוגה: הם נאלצו לחכות לצילום שצילם, לעוזרת שתדפיס ולתליית העבודות. מטלון תיאר חוויה זו כמטלטלת. מבחינתו שיטת עבודה זו טומנת בחובה סוג של ניסיון לגרום לצופים לחשוב על האופן שבו הם רואים את הדברים ולהיות במתח ביחס לדימויים מהמדפסת. אחד הדברים המטרידים מבחינתו הוא הניתוק בחוויה שאמנות מציעה בן האמן לצופה למעט בפרפורמנס. לכן, דרך זו מציעה להכניס את הצופה לעבודה והופכת את העבודה ככזו שלא תלויה רק באמן אלא גם בצופה.{{הערה|{{הארץ|אלי ערמון אזולאי|ביקור בסטודיו של אוהד מטלון|1.3312152|30 באפריל 2010}}}} התערוכה מדגישה את הדינמיקה בין הצופה לתצלום, תוך טשטוש ההיררכיות של הזמן והאוצרות המתקיימות בתהליך רגיל של בנית תערוכה. בראיון שנתן מטלון לערמון טען כי הסיכוי לכישלון מלווה באמונה גדולה בכוחו של הצילום ובחתירה תחת מוסכמות מסחריות. אם בתערוכה רגילה התהליך בין רגע הצילום לבין תלייתו ממוסגר על הקיר עשוי להמשך שנה ומחירו של האובייקט עשרות אלפי שקלים, כאן מוזמן הצופה - גם אם הפרוטה לא מצויה בכיסו, לחזור עם דימוי הביתה מה שנראה למטלון כטריוויאלי ביותר.