ז'ורז' קיווייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חולייתנים ==> בעלי חוליות
מ הוספת קישור לפרופסור מן המניין
שורה 29:
עבודתו של קיווייה הייתה ללא דופי. בגיל 22 הוא קרא ופירש את כתביו של דה-לוק במיומנות מעוררת הערכה והזדהה עם רעיונותיו של השווייצרי לפיהם יש למצוא הסברים סיבתיים טבעיים לתופעות גאולוגיות. גישה זו הייתה פופולרית באותם ימים, והעוסקים בה קראו לענף בשם "התאוריה של הארץ" (שם שמקורותיו הם בשלהי המאה ה-17 בספרו של [[תומאס בארנט]] "התאוריה הקדושה של הארץ"). חוקרים אלה ניסו בעיקר להתחקות אחר הגורמים הטבעיים למבנה הייחודי של כדור הארץ והגאולוגיה שלו. הם ייחסו גורמים אלה למספר אירועים (קטסטרופות) משמעותיים שהתרחשו במהלך ההיסטוריה, במקום הסבר באמצעות תהליך רציף של שינויים.
 
ב-1795 הוזמן קיווייה על ידי [[ז'ופרואה סנט-אילר]] (Geoffroy Saint-Hilaire) לבוא לפריז ולעבוד במוזיאון הלאומי המחודש של ההיסטוריה של הטבע. הוא החל את עבודתו כעוזר הוראה ועד מהרה הפך לפרופסורל[[פרופסור מן המניין]]. במוזיאון הלאומי עסק קיווייה בשלושה תחומים עיקריים. הוא הרחיב את המיון הטקסונומי של [[לינאוס]], אסף [[דגים]] ו[[זוחלים]] ובעיקר הרחיב את מחקרו על מאובנים. מחקרים אלה היקנו לו לימים את התואר "אבי הפלאונטולוגיה המודרנית".
 
קיווייה האמין כי ה[[היסטוריה של כדור הארץ]] הוכתבה על ידי סדרה של אסונות טבע גדולים באזורים מסוימים על הגלובוס. הוא סבר כי מקרים חוזרים ונשנים של עליית וירידת מי ה[[אוקיינוס]]ים גרמה להיכחדותם של מינים רבים, ועדות לכך מצא במאובנים שאסף. אחד מתחומי העניין הגדולים של קיווייה היה תחום האנטומיה ההשוואתית. בעוד שרבים מהעוסקים באנטומיה באותה תקופה התמקדו בניתוח חיצוני של יצורי הטבע, הרי שקיווייה ביכר פעולות של ניתוח וביתור שלהם לפרטים הקטנים ביותר. הוא האמין כי רק בעזרת ניתוח מדוקדק שכזה הוא יוכל לעמוד על טבעם האמיתי של בעלי החיים שחקר, ולהבין לעומק את התהליכים שעברו עליהן לאורך ההיסטוריה.