פנחס שיפמן (משפטן) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: שוויו\1 |
מ הוספת קישור לפרופסור מן המניין |
||
שורה 6:
פנחס שיפמן נולד ב[[ירושלים]] בשנת 1944 להוריו אטל ונחום שיפמן. הוא קיבל תואר ראשון במשפטים מן [[האוניברסיטה העברית בירושלים]] בשנת 1967{{הערה|{{דבר||רשימת מקבלי התארים באוניברסיטה בירושלים|1967/01/27|01204}}}} ותואר שני מאותה אוניברסיטה ב-1969{{הערה|{{דבר||רשימת מקבלי תארים באוניברסיטה העברית בירושלים|1969/06/23|00601}}}}. בשנים 1965–1970 היה חבר מערכת "דעות - בטאון האקדמאים הדתיים בישראל".
שיפמן התמחה בין השנים 1966-67 ב[[בית המשפט העליון]] אצל ממלא מקום הנשיא השופט [[משה זילברג]] ובמקביל שימש כמתרגל של [[הנס קלינגהופר|פרופ' קלינגהופר]] בפקולטה למדעי החברה. לאחר מכן שימש, החל משנת 1968, כאסיסטנט של פרופ' זילברג (ויותר מאוחר של פרופ' [[זאב פלק]]) בדיני משפחה בפקולטה למשפטים. בשנת 1972 הגיש את עבודת הדוקטור על ספק קידושין במשפט הישראלי, ובשנת 1973 מונה למרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בשנת 1977 מונה למרצה בכיר, בשנת 1984 לפרופסור-חבר ובשנת 1989
שיפמן הוא ממניחי היסוד לתאוריה אזרחית של [[דיני משפחה בישראל]] הן בתחום הזוגיות והן בתחום יחסי הורים וילדים, לרבות הטכניקות המלאכותיות של ההולדה. מושגי יסוד בתחום המשפחה, כגון תחליפי נישואין ותחליפי גירושין, הזכות להיות הורה והזכות שלא להיות הורה, הורה בעל-כרחו (תופעה המכונה לעיתים כ, גניבת זרע"), טובת הילד הקונקרטי מול טובת הילד הפוטנציאלי, הוכנסו לראשונה לשיח בדיני המשפחה בכתביו של שיפמן. הוא טבע את המונח פונדקאות לתיאור אישה הנושאת עובר למען בני-זוג המיועדים להיות הוריו מבלי שהיא אמו הגנטית, להבדיל מ"אם תחליפית" שהיא גם אמו הורתו של הילד וגם אמו יולדתו. בסוגיית אימוץ ילדים, שימשו הצעותיו של שיפמן בסיס לחוק האימוץ שנחקק בשנת 1981. הצעות אלו היו כלולות במחקר מקיף שהוגש לוועדה (בראשותו של השופט עציוני) שעסקה בהכנה של החוק החדש . במחקר מקיף שיצא לאור בשנת 1995 הוא הציע הנהגה כוללת של נישואין אזרחיים הן ממה שמתחייב מזכויות האדם והן מתוך גישה דתית היוצאת נפגעת דווקא במצב הנוכחי המשמש זרז לאלטרנטיבות שונות לדין הדתי.
| |||