יימה – הבדלי גרסאות

על פי ה[[מיתולוגיה פרסית|מיתולוגיה הפרסית]], '''יימה''', או '''ג'משיד''' (ב[[אווסטית]]: Yima; בפהלווי: Jam; ב[[פרסית]]: جمشید‎‎), המכונה הרועה הגדול, הוא האדם הראשון שאליו נגלה [[אהורה מאזדה]], [[אל השמים]]. לפי ה[[אווסטה]] הוא מלך בארץ 1,000 שנים. מדי שלוש מאות שנה גדל מספר האנשים עד כדי כך שהארץ לא יכולה הייתה יותר להכילם, אז ציווה עליה יימה להתרחב, והיא גדלה בשליש. לאחר מכן ידע ה[[אל]] ש[[תקופת קרח]] גדולה עומדת לבוא על הארץ. הוא ציווה על יימה להכין מחסה תת-קרקעי ולתוכה להכניס את מיטב ה[[זוויג|מין]] מכל [[בעלי חיים|חי]], מכל [[פרי|פירות]] ומכל [[עץ]] (סיפור שמזכיר את [[נח]] והתיבה). יימה רקע על הארץ והפכה ל[[בוץ|טיט]]. מהטיט הוא יצר מחסה, באורך וברוחב של כשלושה קילומטרים, ובו רחובות ומבנים. במחסה התנהלו חיי אושר במשך ימים רבים. סיפור זה טיפוסי ל[[מיתוסים של מבול]], קרוב לוודאי שהושפע מ[[מיתוסים של מבול#במיתולוגיה המסופוטמית|מיתוס המבול המסופוטמי]], והשפיע מצידו סיפורי מבול ב[[מיתולוגיה הינדואית|מיתולוגיה ההינדואית]].