רוזנות טריפולי – הבדלי גרסאות

בשנת [[1105]] נפטר רמון והשאיר את בנו בן השנתיים [[אלפונס הראשון מטולוז|אלפונס-ז'ורדן]] כיורש, ואת בן דודו של הילד [[גווילם-ז'ורדן]] כעוצר בשמו. גווילם-ז'ורדן המשיך את המצור הממושך על טריפולי למשך ארבע שנים נוספות, כאשר בשנת [[1109]] הגיע למחנה הצלבנים בן ממזר של רמון בשם ברטנארברטראן, שדרש לקבל לידיו את השליטה במערכה מתוקף היותו יורש חוקי לאציל המת. כדי למנוע חיכוך מול אלמנתו של רמון ותומכי בנו העולל, הודיע ברטנרדברטראן, אשר שימש עד לאותה תקופה כעוצר הרשמי בטולוז, כי בכוונתו לוותר על השלטון בטולוז לטובת אחיו ואמו החורגים, שמיהרו לאסוף את מיטלטליהם ולשוב לצרפת כדי למלא את המשרה הפנויה.

פתרון הבעיה מול היורש הרשמי לא עזר לפתור את היריבות שהתעוררה בין ברטנארדברטראן לגווילם-ז'ורדן, ורק לאחר בוררות שערך [[בלדווין הראשון, מלך ירושלים]], הגיעו השנים לכדי הסכמה, לפיה יקבל כל אחד מהם בעלות על השטחים שאותם כבש. הסכם זה עמד לטובתו של ברטנארדברטראן כאשר הוא כבש את טריפולי מאוחר יותר באותה השנה. מספר חודשים לאחר מכן מת ויליאם-ג'ורדן, וברטנארדוברטראן הפך לשליט יחיד.

* [[ברטנרדברטראן מטולוז]] 1109-1112