הפלישה לנורמנדי – הבדלי גרסאות

הוורמאכט שינה את תפיסתו הטקטית ואת אופי אמצעי הלחימה שלו, ומצבא בעל אופי התקפי המצויד בטנקים קלים ובינוניים, הוא הפך בשלבים המאוחרים של המלחמה לצבא כבד תנועה, שהתרכז בעיקר במיגננהבמגננה, וחימושו הותאם לכך, וכלל מספר רב של טנקים ומשחיתי טנקים כבדים. להוציא את דיוויזיות ה[[פאנצר]] וה[[פאנצרגרנדיר]], שהיוו רק כ־20 אחוז מהיחידות של הצבא הגרמני, הייתה לכוחות היבשה של הוורמאכט ניידות מעטה. הם חסרו אמצעי תובלה ו[[תותח מתנייע|תותחים מתנייעים]], ומרבית ה[[ארטילריה]] שלהם עדיין הייתה נגררת (באמצעות סוסים). דבר זה היה נכון במיוחד לגבי היחידות הנייחות, שהוקצו להגנת החופים. החימוש והציוד של האחרונות, שכללו גם אחוז גבוה של חיילים עם בעיות רפואיות, לקה בחסר, וכלל מגוון כלי נשק מדגמים מיושנים, שנלקחו שלל מהמדינות שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית בראשית המלחמה.