גזרה (דקדוק) – הבדלי גרסאות

 

ב[[בלשנות]] השמית מקובל לתאר את ה[[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]] של השפות השמיות כמתבססת על [[מורפמה|מורפמות]] מופשטות (צורנים) המכונות [[שורש (לשון)|שורשים]]. על פי התאוריה הזו, שורש טיפוסי הוא בן שלושה יסודות, והוא משתלב במערכת נוספת של מורפמות המכונות [[בניין (שפה)|בניינים]] או [[משקל (בלשנות)|משקלים]] ליצירת מילים. ברוב השורשים שלושת יסודות השורש הם שלושה [[עיצור|עיצורים]]; הגזרות הן קבוצות השורשים שבהם לאחד או יותר משלושת העיצורים יש מאפיינים חריגים, או שבכלל אין בהם שלושה עיצורים.

 

 

שתי קבוצות השורשים האלה מכונות "הגזרות" או "הפעלים העלולים" (מקור המונח "עלולים" מ[[ערבית]] במשמעות "חולים"), ואת מערכת הנטייה הרגילה של הפועל מכנים "גזרת השלמים". משייכים לגזרות גם את קבוצת השורשים שבה עיצור השורש השני זהה לעיצור השלישי; קבוצה זו מכונה "גזרת הכפולים". תיאור הגזרות ב[[עברית]] וב[[ערבית]] (ובעקבותיהן ביתר השפות השמיות) מתבסס על הבלשנות הערבית של ימי הביניים, ששימשה תשתית גם לבלשנות של [[מדקדקי העברית בימי הביניים]]. שמות הגזרות מתבססות על השורש פע"ל (בערבית: فعل), כל ש-פ' הפועל (פה"פ) היא האות הראשונה בשורש, ע' הפועל (עה"פ) היא האות השנייה בשורש, ו-ל' הפועל (לה"פ) היא האות השלישית בשורש. בבלשנות השמית המודרנית מקובל להשתמש גם בשורש קט"ל (בערבית قتل) עבור שמות המשקלים והגזרות, כיוון ששורש זה קיים (בחילופי ט-ת) בכל השפות השמיות וכיוון שאיננו מושפע מחילופי בגדכפ"ת ומתכונות העיצורים הגרוניים.

 

[[קטגוריה:מורפולוגיה (בלשנות)]]