הטורקמנים בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

במאה ה-16 כבר היה קיים היישוב אל-רבייה ב[[רמות מנשה]], כ[[חווה חקלאית|חוות]] [[אריסות|אריסים]] מוסלמים, ולידו היו יישובים קטנים הקשורים ל[[יעבד]] ו[[אום אל -פחם]]. בשלהי התקופה העות'מאנית החל תהליך של מעבר מנוודות ליישובי קבע. הטורקמנים היוו חלק מקבוצות נוודים שהתיישבו במדרונות הכרמל ורמות מנשה. היישוב מנסי הטורקמני, היה מרכז לתהליך הזה שהתהווה מצירוף של כפרים קטנים. בתקופת [[המנדט הבריטי]], התגבר תהליך ההתיישבות והקמת בתי אבן, והם התיישבו והקימו את הכפרים: ליד אל-עואדין, אל רבייה (אל פוקה), אבו שושה, מנסי, [[אבו זריק]] ונע'נע'יה, ומספר משפחות התיישב בכפר הגדול אום אל -פחם. השלטון הבריטי עזר בפיתוח [[תשתית|תשתיות]], כמו: קידוח [[באר מים|בארות מים]], בניית [[בית ספר|בתי ספר]], הכנת תוכניות מים, ריסוס וסיוע ל[[חקלאות|חקלאים]], ייבוש ה[[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]], [[סניטציה]], חלוקת [[תרופה|תרופות]] [[כינין]] נגד [[מלריה|קדחת]], חיסול מוקדי דגירה של ה[[יתושים]], נטיעת עצים בכפרים.

* בתקופת המרד הערבי בשנים 1939-1936, תקפו כנופיות ערביות את היישובים היהודיים שבשכנותם היו המאהלים הטורקמנים. מכלל האירועים, היו רק ארבעה אירועים של גניבה או פגיעה בשדות שנעשו על ידי טורקמנים אשר נתפסו והובאו למשפט. לעומת זאת, היה אירוע קשה של [[רצח השלושה מגבעת עדה| חטיפת ורציחת שלושה צעירים]] מ[[גבעת עדה]]. באזור החטיפה נמצאו רועים טורקמנים, שטענו שהם לא ראו דבר, למרות שידוע שרועים צופים על השטח ורואים את כל מי שבשטח. בזמן המאורעות, הנוטרים היהודים בצפון השרון, לא נאלצו להתמודד עם בעיות ביטחון מצד הטורקמנים, אלא רק עם אנשי הכנופיות הערביות. בנוסף, בשנת 1937 הזהיר שומר טורקמני את שני עובדי מפעל המים בכרכור, כי יש באזור מארב של הכנופיות. העובדים לא שמעו לדבריו, ונרצחו. טורקמנים גם הזהירו את אנשי [[עין שמר]] והסביבה, מפני פעילות הכנופיות. למרות ההתקפות של הכנופיות ו[[שביתה כללית|השביתה הכללית]] של הערבים, המשיכו הפועלים הטורקמנים לעבוד אצל היהודים. הטורקמנים גם סייעו לאנשי ה[[ש"י]] בצפון השרון, במידע שעזר מפני הכנופיות. למרות המאבק ה[[פוליטיקה|פוליטי]] עם השכנים הערבים, הטורקמנים לא נטלו חלק במאבק הערבי, ויש עדויות כי סייעו ליישוב היהודי. עם זאת [[דין וחשבון (מסמך)|דו"חות]] הש"י מעידים כי היו אלמנטים טורקמניים בכנופיות המרד הערבי. למשל, חסן מנצור, מנהיג הטורקמנים בצפון השרון, שהיה בעבר בקשרים טובים עם היהודים, הפך להיות אחד ממנהיגי המרד הערבי במערב עמק יזרעאל. הוא גם עמד בראש בית הדין של המרד, שהחליט על הריגתם של שלושת החטופים מגבעת עדה.{{הערה|חיים ג'יבלי, תורכמאנים ויהודים בצפון א"י בתקופת המנדט: שכנות בצל סכסוך, עבודת גמר המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה", אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג ללימודי ארץ ישראל, עמודים 69-68, יוני 2004}} גם יוסף חמדאן שהיה טורקמני מאום אל -פחם, היה ראש כנופיה ושימש סגנו של אבו דורה (מפקד אזור הצפון של הכנופיות).{{הערה|'''[[יעקב שמעוני]]''', ערביי ארץ ישראל, עמודים 101-100, "מכורה" - הוצאת עם עובד, תל אביב, 1947}}