אג'תהאד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ח'ליף ==> ח'ליפה
שורה 7:
על פי המסורת המוסלמית הסונית, "ננעלו שערי האג'תהאד" במאה העשירית ומאז כבר לא ניתן לחדש בפרשנויות הקוראן ובפסיקות הלכתיות.<ref>[[חגי ארליך]], ''מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה'', Vol. 5. Open University of Israel, 1987.</ref> עם זאת, מחקר מודרני של המשפט המוסלמי הראה כי שערי האג'תהאד לא ננעלו ופסיקה עצמאית של הלכה המשיכה להתבצע.<ref>חלאק, ואאל ב. ''האם נסגרו שערי האג'תהאד'': ע' 116-168</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=נמרוד הורביץ|שם=הערת מבוא לתרגום מאמרו של ואאל חלאק|כתב עת=}}</ref> כאמור, בתחום זה ניכר הבדל בין זרם הסונה לזרם השיעה. על פי הסונים, שערי האג'תהאד נותרו סגורים, ואילו השיעים עוד דוגלים באג'תהאד אותו מבצעים בעיקר חכמי הדת הבכירים.<ref>Nasr, Seyyed Hossein, Hamid Dabashi, and Seyyed Vali Reza Nasr. 1988. ''Shiʻism : Doctrines, Thought, and Spirituality''. Albany: State University of New York Press. p. 228</ref>
 
בשלהי המאה ה-19 החלו להישמע קריאות [[רפורמיזם אסלאמי|לרפורמה באסלאם]], ובכלל זה גם לפתיחתם של "שערים" אלו כדרך להחיות את האסלאם ולעוררו מן הקיפאון המחשבתי שאחז בו 'מאז ימי השתלטות העמים הזרים' עליו. הדוגלים בגישה זו, ובהם [[ג'מאל א-דין אל-אפע'אני]], [[מוחמד עבדה|מוחמד עַבְּדֻה]] ו[[רשיד רידא]] הניחו את היסודות האינטלקטואליים לעלייתם הן של זרמי החילון והן של זרמים שמרניים-[[סלפיה|סלפיים]] במחשבה האסלאמית המודרנית. עבודתם של אל-אפע'אני, עבדה ורידא הניחה במישרין את היסודות התאולוגיים והאידאולוגיים לצמיחתה של תנועת [[האחים המוסלמים]] ב[[מצרים]] בשנותב[[שנות העשרים של המאה העשרים]] בראשות [[חסן אל-בנא]] ואחרים. תנועת [[חמאס]] מהווה את הפלג [[ארץ ישראל|הארץ-ישראלי]] של תנועה זו.
 
==מוג'תהד==