שמירת נגיעה – הבדלי גרסאות

לדעת ה[[רמב"ם]] וראשונים רבים, מקורו של איסור זה הוא בפסוק המובא ב[[ספר ויקרא]] (יח, ו): "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא '''תִקְרְבוּ''' לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה'". מכאן שמגע של תאווה אסור בין אלו שיש [[איסור ערוה]] ב[[ביאה|ביאתם]], אולם לשיטת הרמב"ם האיסור חל גם כשהביאה אסורה באיסור אחר, [[מדאורייתא]] או [[מדרבנן]]. מקרים יוצאי דופן שאין בהם איסור נגיעה לשיטת הרמב"ם הם בין אם לבנה ובין אב לבתו, אבל בין אחים גדולים או בין בני דודים, קיים איסור נגיעה של תאווה{{הערה|1="שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו" - (רמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ"א ו')}}.

הרמב"ן חלק על הרמב"ם וסובר שאיסור "לא תקרבו" מדבר על קיום יחסים מיניים ממש, ולכן איסור נגיעה אינו כלול בו, אלא הוא איסור דרבנן[[מדברי שתקנוחכמים]] חז"לשהפסוק מהווה לו [[אסמכתא (דרשה)|אסמכתא]]{{הערה|1=וכן סובר האבן עזרא בפירושו על הפסוק, ומביא ראיה מהפסוק "ואקרב אל הנביאה".}}. לפי פירוש זה האיסור נועד למנוע את הביאה האסורה.