ג'ואל שומאכר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 15:
לאחר שביים שני [[סרט טלוויזיה|סרטי טלוויזיה]] ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] ביים שומאכר ב-[[1981]] את סרט הבכורה שלו, "האישה המתכווצת המדהימה", [[קומדיה|קומדיית]] [[מדע בדיוני]] לילדים שבא הציג את הקו הקולנועי בו נקט - סרטים הוליוודים נוסחתיים. בהמשך הוא ביים [[סרט פעולה]] בכיכובו של [[מיסטר טי]] ("D.C. Cab"), [[דרמת נעורים]] ("[[חברים (סרט)|חברים]]"), קומדיית אימה שהפכה לקאלט ("נשיכות קטנות") ו[[קומדיה רומנטית]] ("בני דודים"). ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]] המשיך עם הקו הזה בדרמת המתח "קו הדממה", בדרמה הרומנטית "בחירתה של אהבה" (שניהם בכיכובה של [[ג'וליה רוברטס]]), דרמת המתח "הלקוח", על פי ספרו של [[ג'ון גרישם]], כמו גם את "עת להרוג", הדרמה "[[אנשים מושלמים]]" בכיכובו של [[רוברט דה נירו]], וסרטי הפעולה "[[בדרך למטה]]", "שמונה מ"מ". הקריירה של שומאכר התחילה להתדרדר כשהוא ביים את שני סרטי ההמשך המבוססים על הקומיקס של [[באטמן]]: הסרט הראשון שביים "[[באטמן לנצח]]" הפך ל[[שובר קופות]] מספר שתיים במדינה באותה שנה. לעומתו, הסרט השני שביים "[[באטמן ורובין (סרט)|באטמן ורובין]]" קיבל ביקורות קשות ולא הצליח בקופות כמו קודמיו. בהמשך שומאכר הודה שהסרט היה מצועצע ולא אפל מספיק כפי שהמעריצים ציפו באותה תקופה.
ב[[שנות האלפיים]], שלוש שנים לאחר שני סרטי באטמן שביים, הוא המשיך לביים סרטי פעולה ואקשן אבל בתקציב נמוך. תחילה "טייגרלנד" ו"באד קומפני", ומשם המשיך לסרטו "[[תא טלפון (סרט)|תא טלפון]]", בו חרג מן הבימוי האופייני שלו וביים מותחן בסגנון [[היצ'קוק]], שלא הרשים את הביקורות, אך זכה להצלחה קופתית רבה. לאחר מכן ביים את הדרמה
== חיים אישיים ==
|