הסכם ניוקומב-פולה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ טרול
הסכם סייקס-פיקו ==> הסכם סייקס–פיקו
שורה 4:
 
==רקע==
[[קובץ:MPK1-426 Sykes Picot Agreement Map signed 8 May 1916.jpg|שמאל|ממוזער|300px|המזרח התיכון על פי המפה המקורית של הסכם סייקס-פיקוסייקס–פיקו (1916). הקו שנמתח בין [[כירכוכ]] במזרח ל[[עכו]] במערב חילק את השטחים העות'מאניים לאזור השפעה בריטי מדרום לקו ואזור השפעה צרפתי מצפונו. בתוך תחומי ההשפעה האלו סומנו אזורים בהם יוכלו בריטניה (אדום) וצרפת (כחול) לבסס את שליטתן המלאה. השטח בצהוב, ליבה של מה שלימים נודע כ[[פלשתינה-א"י]] נועד להיות תחת חסות משותפת של [[מעצמות ההסכמה]]]]
[[קובץ:Israel's northern border by the Sykes-Picot Agreement.svg|ממוזער|300px|[[גבול הצפון|גבולו הצפוני של הגליל]] בשתי נקודות זמן: 1916, הסכם סייקס-פיקוסייקס–פיקו ו-1924, הסכם ניוקומב-פולה. הסכם סייקס-פיקוסייקס–פיקו (קו ירוק) ייעד את שטח ההתיישבות היהודית המתחדשת בצפון [[הגליל העליון]] שראשיתה בסוף המאה ה-19, התעבתה בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] ונודעה בשם [[אצבע הגליל]] וחלק ניכר מ[[הגליל התחתון]] להיות תחת שליטה צרפתית בסדרים החדשים שיונהגו במזרח התיכון לאחר תום המלחמה. בפועל, האזור, לאחר שהכוחות הבריטים נסוגו ממנו בראשית 1919, הצרפתים לא קיימו בו נוכחות צבאית מתמדת, הלאומנים הסורים שאפו לספחו ל[[הממלכה הערבית של סוריה|ממלכה הערבית של סוריה]] ושבטים מקומיים גם הם בחשו בקדירה, היה ל[[שטח הפקר]] ומריבה עד לסימונו הסופי של הגבול - הסכם ניוקומב-פולה ([[גבול ישראל-לבנון|קו כחול]]) והוא התוואי המוכר כיום כ[[גבול בינלאומי|גבול הבינלאומי]] בין [[גבולות מדינת ישראל#גבול הצפון - סוריה ולבנון|ישראל]], [[סוריה]] ו[[לבנון]]]]
 
[[קובץ:GolanHistoricalBorders2.svg|שמאל|ממוזער|250px|הגבול עם המנדט הצרפתי בסוריה: הגבול לפי ההסכם האנגלו-צרפתי מ-1920 וקו הגבול הסופי שנוסח בידי ועדת ניוקומב-פולה]]
עד לימי [[המנדט הבריטי]] היו [[ארץ ישראל]], [[סוריה]] ו[[לבנון]] חלק מן [[האימפריה העות'מאנית]]. עוד במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] פעלו המעצמות לחלוקת השטח ביניהן: [[בריטניה]] ראתה ב[[ארץ ישראל]], החוף המערבי של [[המפרץ הפרסי]] והשטח שלימים נודע כ[[עיראק]] שטח השפעה בריטי עתידי, ואילו [[צרפת]] תבעה דריסת רגל ב[[סוריה]], [[לבנון]], [[אסיה הקטנה]] ו[[תראקיה]].
 
על פי [[הסכם סייקס-פיקוסייקס–פיקו]] בין הבריטים לצרפתים משנת [[1916]], נועדה [[ארץ ישראל]] להתחלק בין אזורים שבשליטה בריטית ישירה - [[עבר הירדן]] המזרחי, [[הנגב]] ומובלעת באזור בין מפרץ [[עכו]] ל[[מפרץ חיפה]] שתאפשר [[נמל]] בריטי לחופי [[הים התיכון]] ליצוא הנפט העתיד לזרום בצינור מ[[כירכוכ]], אזור בשליטה צרפתית - [[הגליל העליון]] וחלקו הגדול של [[הגליל התחתון]], לבין ליבת הארץ שתהיה תחת חסות משותפת של [[מעצמות ההסכמה]]. גבולו הצפוני של השטח ב[[ארץ ישראל המערבית]], שנועד להיות תחת חסות משותפת - השטח שלימים נודע כליבתה של [[פלשתינה-א"י]], נקבע מעט צפונית ל[[עכו]] באזור [[אכזיב]] וירד דרומה עד ל[[הכנרת|כנרת]], באזור [[טבחה]] ואילו גבולו הדרומי נמתח בין [[עזה]] ל[[חברון]].
 
לאחר סיום [[מלחמת העולם הראשונה]] לאור העובדה שהבריטים כבשו את ארץ ישראל וסוריה ותרומת הצרפתים למאמץ הזה הייתה שולית לא ראתה עצמה בריטניה מחויבת לאמור בהסכמי סייקס-פיקו ככתבם וכלשונם. מדיניותה הרשמית, על פי [[הצהרת בלפור]], צידדה בהקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] בשטחי ארץ ישראל ולא עוד חסות משותפת. [[התנועה הציונית]] הפקידה את [[ועד הצירים#ועידת השלום בפריז (1919)|דרישותיו הטריטוריאליות]] של [[העם היהודי]] בידי [[ועידת השלום בפריז (1919)]] שבצפון כללו את השטח עד הנהר [[ליטני]], שבו ראתה מקור מים חיוני לבית הלאומי העתידי, וכן את מקורות [[נהר הירדן]], בצפון מזרח כללו את ה[[חרמון]] ו[[רמת הגולן]] עד פאתי [[דמשק]] ובמזרח השיקו ל[[מסילת הברזל החיג'אזית]] ב[[עבר הירדן המזרחי]] עד [[מפרץ עקבה]]. בדרום נמתח קו הגבול הציוני באלכסון מ[[אל עריש]] שלחופו הצפוני של [[חצי האי סיני]] ועד ל[[טאבה]] לחופו המערבי של [[ים סוף]].
שורה 33:
 
==ראו גם==
*[[הסכם סייקס-פיקוסייקס–פיקו]]
*[[גבול הצפון]]
*[[גבולות מדינת ישראל]]