פילוסופיה מכניסטית – הבדלי גרסאות

מידת חשיבותו של הניסוי היה שנוי במחלוקת בקרב הפילוסופים המכניסטים. [[דקארט]] ו[[הובס]], אף על פי שסברו שהניסוי ראוי לא חשבו שיש לבסס עליו בלבד את כל הידע האנושי והשאירו מקום לידע [[אפריורי]]. לעומתם, [[פרנסיס בייקון|בייקון]], ולאחריו מי שהיה ראש האקדמיה המלכותית למדעים – סר [[רוברט בויל]], תמכו בניסוי המדעי כמקור העיקרי לביסוס הידע המדעי. מי שהציב את המפעל המכניסטי הניסויי של בויל בראש חקירתו המדעית הוא סר [[אייזיקאייזק ניוטון]].{{הערה|1=שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 79-106}}

אימוץ שיטת הניסוי האמפירי ככלי להשיג מידע על העולם [[עלה בקנה אחד]] עם מתמטיזציה של הטבע. כאשר אדם עורך ניסוי מחשבה, תוצאות הניסוי לרוב אינן מדידות וברות השוואה לנתונים אחרים. אולם, ברגע שהניסוי מתקבל כמתודה העיקרית לגילוי האמת מתקבלים נתונים מספריים אשר ניתן לשלב בנוסחאות כוללות. בין המדענים שראו את עיקר עבודתם בניסוח חוקים מתמטיים לתופעות הטבעיות היו [[יוהאנס קפלר|קפלר]], [[רוברט בויל|בויל]] וכמובן את מי שהביא את תפיסת העולם המתמטית לשיאה – סר [[אייזיקאייזק ניוטון]].

[[קובץ:GodfreyKneller-IsaacNewton-1689.jpg|שמאל|ממוזער|150px|סר אייזיקאייזק ניוטון]]

לכאורה [[ניוטון]] הוא פילוסוף מכניסטי מן השורה הראשונה: ראשית, משום שהשתמש במתודת ה[[ניסוי]] כמקור עיקרי לתורתו, שנית, הוא הראשון שניסח תאוריה כוללת באשר לתנועת גופים החלה על כל מקום ב[[חלל]] באופן שווה. אולם, דווקא ניוטון, הוא מי שמפקפק במוחלטותה של הפילוסופיה המכניסטית, ועל כן הוא גם מי שמחזיר הסברים "פנימיים" חזרה אל תוך הטבע. הסיבה לכך היא חוסר יכולתו של ניוטון לספק הסברים מכניים לתופעות כמו [[כוח המשיכה]]. כלומר, כאשר גילה ניוטון כוח קבוע שפועל על גופים בעלי [[מסה]], מכיוון שלא היה יכול להצביע באופן [[אמפיריציזם|אמפירי]] על קיומו, היה חייב לפקפק במתודה המכניסטית, ולשאול מדוע עלינו לקבל הסברים חומריים חיצוניים בלבד. ניוטון טען כי: {{ציטוט|תוכן="עקרונות אלה נחשבים בעיניי לא כתכונות נסתרות האמורות לנבוע מצורתם המסוימת של הדברים, אלא כחוקים כלליים של הטבע, שמהם נובעים הדברים עצמם; אמיתותם נראית לנו באמצעות התופעות, אף על פי שסיבותיהם אינן ידועות לנו עד כה. שכן אלו הן תכונות גלויות, ורק הסיבות להן נסתרות מעינינו"{{הערה|1=אייזיקאייזק ניוטון, מובא אצל: שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 175}}}}