חובבי ציון – הבדלי גרסאות

*'''[[יהדות רומניה#מהתקנון האורגני של שנת 1837 ועד ימינו|אי מתן אזרחות ליהודי רומניה]]''' – המדינה הרומנית, שהוקמה באיחוד [[נסיכות מולדובה]] ו[[ולאכיה|נסיכות ולאכיה]] ב-[[1859]] תחת ההבטחה לתת אמנציפציה ליהודים, לא עמדה בהבטחתה. בעקבות לחץ של החוגים האנטישמיים, שכללו חלקים גדולים מהחוגים המשכילים, חזר בו השליט, [[אלכסנדרו יואן קוזה]]. הוא אמנם הבטיח השתלבות מדורגת, אולם הדחתו לטובת נסיך זר ממוצא גרמני ביטלה גם את הבטחה זו, ורומניה בחוקתה קבעה שרק נוצרים יכולים לקבל אזרחות רומנית.{{ש}}אכזבת היהודים הביאה לחיפוש אפיקים אחרים, מחוץ למדינה הרומנית. ב-[[1873]], בקומונה (מועצה אזורית) ניקורשט (Nicoreşti) שב[[גאלאץ (מחוז)|מחוז גאלאץ]] (100 משפחות) ובעיירה [[טקוץ']] (Tecuci), שבאותו מחוז, קמו האגודות הראשונות של חיבת ציון, שמטרתן הייתה התכוננות לעלייה ל[[ארץ ישראל]]. אגודות דומות קמו ב[[איוושט]] (Iveşti), ב[[גאלאץ]], ב[[פיאטרה נאמץניאמץ]], ב[[בקאו]] וב[[יאשי]]. אגודה דומה, שקמה ב-1874 ב[[מוינשט]], שלחה ב-[[1875]] את [[דוד שוב]] עם שני מלווים, לחפש דרכים לרכישת אדמות והתיישבות בארץ ישראל.{{הערה|1=Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie (תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה) - הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה - עמוד 168 }}