המהפכה הצרפתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחנינה
מ הוספת קישור לעסקנות
שורה 122:
===מצעד הנשים על ורסאי===
[[קובץ:La Journée memorable de Versailles.jpg|שמאל|ממוזער|ההמון בוורסאי, איור מ-1789.]]
הכנת החוקה חשפה את הפערים בתוך האספה. האחדות היחסית, שנכפתה נוכח הלחץ מבחוץ, התפוררה. במהלך המהפכה כולה לא נוצרו מפלגות ממוסדות. המשכילים הושפעו עמוקות מרעיונות [[הרצון הכללי]] של [[ז'אן-ז'אק רוסו]], וראו במפלגות תופעה שיש להוקיע: הם היו משוכנעים שקיים רק אינטרס אובייקטיבי אחד של הכלל שיש לגלות ולחתור אליו. במשך כל המהפכה, לא הייתה לגיטימציה לפוליטיקה סיעתית גלויה או לעסקנותל[[עסקנות]] פרלמנטרית. הציפייה הייתה שנבחרי הציבור יפעלו כפרטים וישכנעו זה את זה בטיעונים רציונליים ללא הזדקקות למפלגות, שנתפשו בצרפת, בהשפעת השיטה הבריטית מעבר לתעלה, כמושחתות מטבען. תחת זאת עלו ונפלו גופים שלא היה להם מעמד פורמלי, בהם התבלטו פוליטיקאים מוכשרים, כשהצירים נעים בין הגושים.{{הערה|דויל, עמודים 235 וכו'}}
 
הראשונים להתגבש היו ה'''[[מלוכתיים (המהפכה הצרפתית)|מלוכתיים]]''' (להבדיל ממלוכנים ממש), בראשות [[ז'אן-ז'וזף מונייה]]. הם מנו מתונים ורבים מהמעמדות המיוחסים, שחששו מרודנות הרוב ומהמוני העם לא פחות מעריצות הכתר, וביקשו לכונן [[מלוכה קונסטיטוציונית]] לפי הדגם הבריטי של בלמים ואיזונים. הם הפכו לדומיננטיים גם בתמיכת השמרנים, שראו בהם כרע במיעוטו, ושלטו בוועידת החוקה. אך דרישתם לתת למלך [[וטו]] מוחלט, ותוכניתם להקים [[בית עליון]], קוממו עליהם רבים. רק קיצונים כסיאס התנגדו לווטו כלשהו, אך הרוב לא היה מוכן ליותר מווטו מעכב לזמן מוגבל. בתווך, בין הרדיקלים למלוכתיים, ניצב המחנה הפטריוטי הרחב, עם צירים כדופור וברנאב, שלא בטח במונייה. מירבו, שנע בין הקצוות, נטה ימינה מחשש ל[[אנרכיה]]; על אף שבפרהסיה היה פטריוט קיצוני, החל לייעץ בחשאי לזוג המלכותי. לה פאייט, האיש החזק, היה אף הוא בתווך.