עברית – הבדלי גרסאות

חיבורים יהודיים בעלי אופי חילוני או לא-הלכתי נכתבו ב[[שפות יהודיות]] או בשפות זרות, לדוגמה: [[הרמב"ם]] כתב את ספרו "[[משנה תורה]]" בעברית, על אף שספרו ה[[פילוסופיה|פילוסופי]] המפורסם "[[מורה נבוכים]]", שיועד ל[[רציונליזם|משכילי]] זמנו, נכתב ב[[ערבית יהודית]].{{דרוש מקור|מנין ההשערה שמו"נ נכתב בערבית כיוון שאפיו לא הלכתי? גם פיהמ"ש וספהמ"צ נכתבו בערבית.}} עם זאת, "מורה נבוכים", כמו ספרים אחרים בנושאים חילוניים, [[תרגום|תורגמו]] לעברית כשהיה בהם עניין לקהילות יהודיות דוברות שפות אחרות. אחת המשפחות היהודיות המפורסמות שעסקו בתרגום מערבית-יהודית לעברית בימי הביניים היא משפחת {{פירושון|אבן תיבון|אִבְּן תִּיבּוֹן}}. מפעלי התרגום לעברית של ספרות מדעית ופילוסופית בימי הביניים נתקלו בקושי מהותי, שכן עדיין לא היו מינוחים עבריים מקבילים למושגים מקצועיים רבים. אבן תיבון ומתרגמים נוספים נאלצו לחדש שורה ארוכה של מילים בשפה, וחלק ניכר מן המונחים הללו שרד ומשמש את דוברי השפה העברית עד היום.

 

 

כיום יש כ-9 מיליון{{הערה|שם=שפה חיה}} דוברי '''[[עברית ישראלית]]''', רובם המכריע גרים ב[[ישראל]]. כ-5,300,000 (2009) דוברים ילידיים (כלומר, עברית היא [[שפת אם|שפת-אמם]]){{הערה|1=[http://www.ethnologue.com/ethno_docs/distribution.asp?by=size Ethnologue: Statistical Summaries]|שמאל=כן}} והשאר משתמשים בעברית כשפה שנייה. עברית היא [[שפה רשמית|השפה הרשמית]] והעיקרית של מדינת ישראל, אם כי בנוסף לה יש מעמד מיוחד גם לשפה ה[[ערבית]], וכן נעשה שימוש נרחב ב[[אנגלית]], ב[[רוסית]] ובשפות נוספות. בעקבות ה[[מסורת]] ה[[אירופה|אירופית]], שמקורה בהקמת [[האקדמיה הצרפתית]], קיים גם בישראל גוף רשמי המכתיב תקנים של השפה: [[האקדמיה ללשון העברית]]. מוסד זה פועל מכוח [[חוק]], אף על פי שהשפעתו בפועל מוגבלת. עיסוקו בעיקר בקביעת מונחים חדשים, כללי כתיב וכללי [[תחביר עברי|תחביר]], המחייבים להלכה את [[מיסוד|מוסדות]] ה[[מדינה]] ואת [[חינוך ממלכתי|מערכת החינוך הממלכתית]]. בפועל, חלק גדול מהחלטותיו אינו מתקיים. התפתחות המילונאות השימושית בישראל ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] יצרה מספר [[מילון|מילונים]] ומאגרי [[מידע]] המתעדים את הלשון העברית בפועל, ומשמשים [[אסמכתה (ביבליוגרפיה)|אסמכתות]] חלופיות לכללי האקדמיה ללשון העברית.