רחובות שתי וערב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת "{{תבנית:" ב"{{" (תג)
סן קריסטובאל דה לה לגונה ==> סן קריסטובל דה לה לגונה
שורה 22:
מתווה הרחובות בערים חדשות רבות ב[[אירופה]], החל מן [[המאה ה-12]], היה בשיטת שתי וערב, הדבר בולט במיוחד בערי מבצר בדרום [[צרפת]] (בצרפתית: Bastides) שנבנו במאות [[המאה ה-13|ה-13]] ו[[המאה ה-14|ה-14]]. מתווה רחובות שתי וערב בערים חדשות ב[[ימי הביניים]] היה נפוץ החל מ[[ויילס]] ועד לאזור [[פירנצה]]. רבות מערים אלה נבנו על יסודות יישובים רומאים עתיקים שאף רחובותיהם היו שתי וערב.
 
דגם הבנייה הרומאי היה בשימוש אף בהתיישבויות ספרדיות בעת תקופת ה[[רקונקיסטה]] של [[המלכים הקתוליים]]. שיטת תכנון זו מצאה ביטויה אף בעת ההתיישבות הספרדית באמריקה לאחר שנוסדה העיר [[סן קריסטובאלקריסטובל דה לה לגונה]] (San Cristóbal de La Laguna) ב[[האיים הקנריים|איים הקנריים]] בשנת 1496. בשנת 1573 ערך [[פליפה השני, מלך ספרד]] את חוקי המושבות (בספרדית: Leyes de Indias) אשר כללו הוראות באשר לבנייה ולניהול של קהילות המושבות. בחוקים נקבעה כי בעיר תיבנה כיכר מרכזית, בצורת ריבוע או מלבן, ושמונה רחובות היוצאים מפינותיה של הכיכר. מאות התיישבויות ביבשת אמריקה קמו על פי התוכנית הזו, המכילה הדים לתרבות תכנון ערים עתיקה באמריקה.
 
עם תחילת [[תקופת הרנסאנס]] הפך מתווה רחובות שתי וערב נפוץ מאד בתכנון עירוני ב[[צפון אירופה]]. בשנת 1606 נבחר מתווה זה לעיר החדשה [[מנהיים]] ב[[גרמניה]], שהייתה העיר הראשונה בתקופת הרנסאנס לאמץ תוכנית רחובות זו. מאוחר יותר תוכננה אף העיר [[אדינבורו]] באופן דומה, כמעט כל העיר [[גלאזגו]], וישובים מתוכננים רבים אחרים ב[[אוסטרליה]], [[קנדה]] ו[[ארצות הברית]]. [[ולטה]], בירתה של [[מלטה]], שתחילת בנייתה במאה ה-16, נבנתה אף היא עם רחובות שתי וערב.