|
|
|
היענות היא סוג של קונפורמיות: זוהי התנהגות פומבית על פי דרישה מפורשת או סמויה על אף שבאופן אישי האדם מסתייג ממנה{{הערה|שם=מקור 3}}.
המחקרים המדגימים היענות בצורה הכי טובה הם מחקריו המפורסמים של סולומון אש.
סולומון אש (Solomon E. Asch), חוקר קלאסי בפסיכולוגיהב[[פסיכולוגיה חברתית]], ביצע מחקר בשנת 1951 בו הוא ערך שינוי במחקר של שריף. במחקרים של שריף ניתן היה לראות כי כאשר הסיטואציה אינה ברורה, המשתתפים מושפעים מדעותיהם של אחרים ומתקבצים סביב הערכה משותפת. לכן, אש שיער, שכאשר הסיטואציה במחקר תהיה מאוד ברורה, מידת הקונפורמיות תרד. במחקרו הוא ציין בפני המשתתפים שהם הולכים להשתתף במחקר על שיפוט תפיסתי. הוא הראה לקבוצה של נבדקים שתי תמונות. באחת שלושה קווים באורכים שונים ונבדלים ובשנייה קו אחד שתואם באופן ברור רק לאחד משלושת הקווים שבתמונה הראשונה. הוא ביקש מהם לאמוד איזה מבין שלושת הקווים תואם לקו היחיד. כל המשתתפים חוץ מאחד היו משתפי פעולה. המשתתף היחיד שאינו משתף פעולה הוכנס לחדר המחקר בצורה שבה הוא תמיד האחרון שעונה. כל משתפי הפעולה הונחו לתת באופן עקבי את אותה התשובה השגויה ב-12 פעמים מתוך 18 תמונות הקווים{{הערה|שם=מקור 11|Asch, S. E. (1955). Opinions and Social Pressure. Scientific American, 193, 31–35. }}. ממצאיו היו מפתיעים והראו רמה גבוהה במיוחד של קונפורמיות. 74% מהמשתתפים התאימו את עצמם למשתפי הפעולה וענו באופן שגוי לפחות פעם אחת. באופן ממוצע המשתתפים התחילו להתאים את תשובותיהם בפעם השלישית. בסך הכל 37% מכלל התשובות של כלל המשתתפים נענו באופן קונפורמי והצביעו על היענות שכן הם נתנו תשובה שגויה למרות שהתשובה הנכונה הייתה ברורה וחד משמעית{{הערה|שם=מקור 3}}.
לאחר מחקרו הראשון, אש רצה לבחון מהו הגורם שהשפיע כה רבות על המשתתפים במחקר, האם גודל הקבוצה הוא המשפיע או תשובותיהם האחידות של משתפי הפעולה.
בסדרת המחקרים על השפעת גודל הקבוצה, הוא ערך סדרה של ניסויים כאשר בכל פעם גודל הקבוצה של משתפי הפעולה השתנתה ונעה בין משתף פעולה אחד ועד לקבוצה של 15 משתפי פעולה. הוא מצא שבאופן מובהק, ככל שישנם יותר אנשים בקבוצה, כך עולתה הסבירות של הנבדק להיענות לקבוצה. אך אפקט זה לא נמצא כשונה בין שלושה משתפי פעולה ומעלה, כך שמעל לשלושה משתפי פעולה, רמת הקונפורמיות הייתה מעל ל-30%{{הערה|שם=מקור 11}}.
|
