הגייה ספרדית – הבדלי גרסאות

;ע: אצל הספרדים באזורים דוברי הערבית היא נהגתה כמו ה ع הערבית. אצל הספרדים בתורכיה ובבלקן כמו א'. אצל הספרדים במערב אירופה ואצל יהודי איטליה יש הגייה לא רגילה לעיצור זה, כעין [ng] (כעין נון שהוגים בגרון). מכאן למשל מקור הכינוי "ינקלה" לשם "יעקב" (יהודי הולנד האשכנזים למדו הגייה זו מן הספרדים באמשטרדם וכך נוצר הכינוי "ינקלה" אצל האשכנזים).

 

 

;ק: בקרב הקהילות שמבחינות בין ט' לת' דגושה גם הבחינו בין ק' לכ' דגושה. הק' נהגתה כ ق הערבית (כעין כ' דגושה, אבל נחצית). אצל שאר הקהילות נהגתה כמו כ' דגושה.

;ר: אצל כל הספרדים ללא יוצא מן הכלל נהגתה ר' כעיצור חוד לשוני, כמו ה ر הערבית, וזאת בניגוד להגייה הישראלית המקובלת.

 

 

;ת: ברוב הקהילות לא הבדילו בין ת' דגושה לרפויה ואת כולם ביטאו כ-[t]. אצל חלק מיהודי עיראק ביטאו ת' רפויה כ[Th] או ث הערבית. אצל יהודי תורכיה והבלקאן קיימת נטייה להגות ת' בסוף מילה כמו ד ([d]). נטייה זו קיימת במידה פחותה יותר גם בקרב הספרדים במערב אירופה ואצל יהודי איטליה. הדברים אמורים כנראה גם לגבי ט', אלא שמעטות הן המילים בעברית המסתיימות בט'.

 

 

==היסטוריה==

 

כשהחלה [[תחיית הלשון העברית|החייאת הדיבור העברי]] בארץ ישראל, בראשית [[המאה ה-20]], הוחלט לאחר דיונים ב[[ועד הלשון העברית|וועד הלשון]] לאמץ את ההגייה הספרדית כהגייה התקנית של העברית. מה שאירע למעשה הוא יצירתה של הגייה עברית חדשה המשלבת בין ההגייה האשכנזית והספרדית: בשטח התנועות - נשתמרה מערכת חמש התנועות של ההגייה הספרדית, ואולם לא התקיים ביצוע השווא הנע והדגש החזק, שהיו בהגייה הספרדית. בשטח העיצורים - נשתמר אי ביצועם של העיצורים הנחציים, כפי שהיה נהוג בהגייה האשכנזית ואצל מרבית דוברי הההגייה הספרדית. את העיצורים הלועיים ([[ח]] ו[[ע]], ובמידה פחותה יותר [[ר]]) יש כאלה שהוגים (חלק מה[[מזרחים]]) ויש כאלה שאינם ([[אשכנזים]] וחלק מהמזרחים). בניגוד להגייה הספרדית, ובהתאם לזו האשכנזית, הגיית דגש חזק לא נשמרה. בניגוד להגייה האשכנזית, ובהתאם לזו הספרדית, לא השתמר ההבדל בין [[ת]] רפה ודגושה. בשטח ההטעמה - נשתמרה ההטעמה הספרדית, הדקדוקית.