נורת להט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פיתוח: הגהה. |
←פיתוח: יתרונה של נורת נרנסט, היה שחוט הלהט הקרמי לא התחמצן במגע עם האוויר, כך שלא היה צורך לרוקן את מיכל הזכוכית מאוויר וליצור בו ואקום. |
||
שורה 7:
עקרון הפעולה של נורת הליבון הודגם לראשונה על ידי [[וורן דה לה רו]] בשנת [[1840]], כאשר חימם [[חוט להט]] עשוי [[פלטינה]] בתוך מכל ואקום. בשנים 1860-1880 ניסו חוקרים רבים לפתח את נורת הליבון - לא פחות מ-22 ממציאים הציגו נורת ליבון פועלת במהלך שנים אלו. למרות זאת, המצאת נורת הליבון החשמלית מיוחסת פעמים רבות ל[[תומאס אלווה אדיסון]] ([[1879]]), שאכן תרם תרומה נכבדת לפיתוחה ובמיוחד לשיווקה ואף רשם עליה [[פטנט]]. בנורות הליבון הראשונות נעשה שימוש בחוט להט מ[[פחמן]] שהותקן בתוך מכל זכוכית ובו [[ואקום]], על מנת למנוע את [[אש|שריפת]] חוט הלהט.
בשנת 1897 פיתח ה[[כימיה|כימאי]] ה[[גרמנים|גרמני]] וחתן [[פרס נובל לכימיה]] [[ולטר נרנסט]] נורת להט בעלת חוט להט מ[[חומר קרמי]]. נורה זו הייתה יעילה פי שניים והפיצה אור בהיר יותר מהנורה בעלת חוט להט מפחמן. חסרונה היה שחוט הלהט הוא [[מוליכות חשמלית|מוליך חשמלי]] רק בטמפרטורות גבוהות, ובטמפרטורת החדר הוא [[בידוד חשמלי|מבודד]], כך שהיה צורך לחממו באמצעות גוף חימום כדי שהוא יתחיל להוליך חשמל. יתרונה היה שחוט הלהט לא התחמצן במגע עם האוויר, כך שלא היה צורך לרוקן את מעטפת הזכוכית מאוויר וליצור ואקום. [[נורת נרנסט| נורות נרנסט]] יוצרו באירופה על ידי חברת AEG ובארצות הברית על ידי [[ג'ורג' וסטינגהאוס]] יריבו של אדיסון, בחברת Nernst Lamp Company.
בשנת 1905 פיתח [[ויליאם דייוויד קולידג']] חוט להט עשוי [[טונגסטן]]. [[אירווינג לאנגמיור]] גילה כי מילוי השפופרת ב[[גז אציל]] מאריך את חיי הנורה בצורה משמעותית - גז אציל אינו מגיב כימית עם חומרים אחרים, ובפרט הוא אינו מגיב עם חוט הלהט. לכן, החל משנת 1925 מולאו נורות הליבון בגז אינרטי (גז שאינו מגיב עם החוט), בדרך כלל [[ארגון (יסוד)|ארגון]] או [[חנקן]].
| |||