יוסי דגן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הסברה בחו"ל: , הלבשת קישורים עירומים
מידע על הביקורים אפשר למצוא בערך על שא נור וחומש
שורה 32:
במקביל פעל דגן עם קבוצת חברים, בהם שולי הר מלך, לחיזוק הגרעין הדתי שעלה לחזק את ההתנחלות [[חומש]], ואף יזם יחד איתם את הקמתה של ישיבה חקלאית לחיזוק המקום. שולי הר מלך נרצחה בסיומה של שיחת טלפון עם יוסי דגן, אותה קיימו כששולי ורעייתו לימור נסעו ברכבם מבית הוריו של הרמלך לביתם בחומש.
 
לאחר ההכרזה על [[תוכנית ההתנתקות]] על ידי [[ראש ממשלת ישראל]] [[אריאל שרון]] שימש דגן כעוזר מנהל מטה המתנגדים לתוכנית לקראת "משאל מתפקדי הליכוד" שבו רוב המתפקדים הצביעו נגד יישום התוכנית והפך לאחד המוביליםבקרבהמובילים בקרב הנאבקים נגד עקירתפינוי היישובים. למרות ההצבעה תוכנית ההתנתקות יצאה לפועל, ודגן הוביל את המאבק בעקירהנגד הפינוי בצפון השומרון, עד ליום הפינוי עצמו, שם התבצרו דגן וחבריו ליישוב על גג המצודה העתיקה, יחד עם הרב [[דב ליאור]], ח"כ פרופ' [[אריה אלדד]], ח"כ לשעבר [[אליקים העצני]], ח"כ [[יחיאל חזן]] ורבנים. האחרונים שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות, היו המתבצרים על גג המצודה בשא-נור ואנשים נוספים בחומש הסמוכה.
 
=== "חומש תחילה" והמאבק לשיבה ליישובים ===
לאחר יישום התוכנית ו[[מלחמת לבנון השנייה]] היה דגן ממקימי מטה הפעולה "[[חומש תחילה]]" ביחד עם אנשי מילואים שחזרו מהמלחמה, מטרתו של הארגון הייתה להחזיר את ההתיישבות היהודית ליישובי צפון השומרון שפונו אך נותרו בשטח בשליטה ישראלית מלאה. "חומש תחילה" הורכבה מגרעין של למעלה מ-40 משפחות מחומש ומשא-נור, וסביבן כ-11 ארגוני ימין חוץ פרלמנטריים. הארגון קיים תהלוכות ענק לחומש, תוך שבירת האיסור להגיע ליישובים שפונו.
 
העליות שהתקיימו: חנוכה 2006 – 1,500 איש. פסח 2007 – 5,000 איש, שהצליחו לשהות בחורבות חומש 3 ימים, עד שפונו, יום העצמאות – 15,000 איש שצעדו לחומש, כשבראשם צועד יחד עם דגן פרופ' [[ישראל אומן]], שקיבל זמן קצר לפני כן את [[פרס נובל]]. קיץ 2007 – שנתיים לגירוש – אלפים שהגיעו לחומש. מאז פועלת בהריסות חומש ישיבה ומתקיימים אירועים ציבוריים רבים, עם אלפי משתתפים ובראשם [[יולי אדלשטיין]], שרים רבים ועשרות חברי כנסת.
 
דגן מוביל גם בתפקידו את הדרישה לחזור יישובים שנעקרו, באירועים המוניים, בעבודה פרלמנטרית ובמאמרים. בין השאר פרסם מאמר על עץ ששתל בשא-נור קודם לעקירת היישוב והוא עוקב ובודק את צמיחתו, כסמל לרצון ולתקוה להקים את ישובי צפון השומרון שנעקרו מחדש.