מפציץ – הבדלי גרסאות

'''מפציץ''' הוא [[מטוס]] [[צבא]]י שנועד להטיל [[פצצה|פצצות]] על מטרות קרקע. בניגוד למטוסי קרב, מפציצים מתאפיינים בקיבולת גבוהה של חימוש והחימוש שלהם נמצא לרוב בתוך [[תא פצצות]] {{אנ|Bomb bay}} בתוך גוף המטוס ולא על [[מתלה חימוש]] {{אנ|Hardpoint}} בכנפיים. המפציצים זכו לעדנה בעיקר בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]]. כיום המפציץ המסורתי הולך ונדחק הצידה ומחליפים אותם [[מטוס קרב רב-משימתי| מטוסי קרב רב-משימתייםרב־משימתיים]] שמסוגלים לשאת חימוש הכולל [[פצצה|פצצות]], [[נשק מונחה|פצצות מונחות]] ו[[טיל אוויר-קרקע|טילי אוויר-קרקעאוויר־קרקע]].

ה[[גרמניה|גרמנים]] השתמשו ב[[צפלין|צפלינים]] בתור מפציצים, בעיקר בגלל הטווח היעיל ויכולת ההעמסה הגבוהה שלהם. צפלינים יכלו לשאת פצצות מגרמניה ל[[בריטניה]], וכך בנו הגרמנים את היסודות ל[[הפצצה אסטרטגית]] – הפצצה על ערי האויב ועל התשתיות הכלכליות שלו. הפצצות כאלו נעשו בעיקר בלילות. [[מדינות ההסכמה]] למדו מהגרמנים והחלו ליצור מפציצים דו-כנפייםדו־כנפיים בעלי כמה מנועים שנועדו במיוחד להפצצה אסטרטגית.

בזמן מלחמת העולם השנייה החלו להיווצר קטגוריות שונות של מפציצים. מלבד המפציץ האסטרטגי נבנו [[מפציץ טורפדו|מפציצי טורפדו]], [[מפציץ צלילה|מפציצי צלילה]] ומטוסים שנועדו לתמיכה בכוחות קרקע. מלבד זאת המפציץ האסטרטגי החל לשאת תחמושת שנועדה להגנה מפני מטוסי אויב בשל פגיעותם הגבוהה -– המפציץ היה גדול ומגושם, ויכולת תמרון שלו הייתה מוגבלת. כל אלה עשו אותו למטרה נוחה ליירוט.

בשלבים מסוימים של המלחמה היו נפוצות גיחות הפצצה, וההתקפות על ערי בריטניה וגרמניה גבו מחירים כבדים מאוד. [[הבליץ]] שבוצע מ-1940-1941בשנים 1940–1941 השאיר את חותמו על [[לונדון]] בצורה ניכרת. אך גיחות הפצצה בוצעו גם על בתי חרושת גרמניים ותשתיות מרכזיות: פיצוץ הסכרים הגרמניים ב-ב־[[16 במאי]] [[1943]] באמצעות להק 617 של [[חיל האוויר המלכותי]]. בחזית הפסיפית השתמשו ה[[ארצות הברית|אמריקאים]] במטוסי ה-ה־[[B-29]] להפצצות על ערי [[יפן]].

המפציצים היו אמצעי שבאמצעותו יכלו המעצמות לשאת [[נשק גרעיני]] מארצות הברית לברית המועצות ולהפך. המפציצים שימשו בעיקר ל[[הרתעה (אסטרטגיה)|הרתעה]].

כלי הנשק החדישים שפותחו, ובהם [[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר-אוויראוויר־אוויר]] מונחים, סייעו למפציצים להימנע מיירוטם. בנוסף המפציצים החדשים יכלו לטוס גבוה יותר ובמהירות רבה יותר – ובכך להימנע מגילוי [[מכ"ם]]. כשפותחו טילי קרקע-אווירקרקע־אוויר שונתה ה[[טקטיקה]] ומפציצים טסו בגובה נמוך ובמהירות רבה.

מטוסים שנועדו לשאת חימוש גרעיני נצבעו בצבע לבן מיוחד שמצמצם חדירת [[קרינה]] ה[[רדיואקטיביות|רדיואקטיבית]].

פיתוח של מפציצים אסטרטגיים גדולים נוספים בחלקים המאוחרים של [[המלחמה הקרה]] הופחת בגלל העלויות העצומות ובשל פיתוחם של [[טיל בליסטי|טילים בליסטיים]] בין-יבשתייםבין־יבשתיים שסיפקו עוצמת הרתעה דומה ללא סכנת יירוט. עם זאת פותחו בארצות הברית ובברית המועצות מטוסי הפצצה על-קולייםעל־קוליים, למשל:כמו [[B-1 לנסר|B-1]], ה[[טופולב Tu-22M|בקפייר]] וה[[טופולב Tu-160|בלאק ג'ק]]. בנוסף הוכנס לשירות ארצות הברית בסוף שנות ה-80ה־80 מטוס הביון וההפצצה הכבד [[B-2]], שהוא בעל יכולת חמקנית ויכול להגיע עד לאזור המטרה ולשגר לכיוונה טילי שיוט מדויקים כמו ה[[טומהוק (טיל)|טומהוק]], או חימוש אחר שיכול להיות גם בעל ראש נפץ גרעיני. אולם העלויות הגבוהות של המפציצים החדשים בעלי תכונת ה[[חמקן|חמקנות]] גרמו לכך שרק מעטים מהם יוצרו ולכן המפציצים האסטרטגיים המזדקנים לא הוצאו עדיין משירות ועתידים להמשיך לשרת את [[צבא ארצות הברית]] בעשרות השנים הקרובות.

בעידן המודרני המפציץ כבר אינו כוח מרתיע כפי שהיה במלחמה הקרה ולמעשה ירדה קרנו באופן מסוים. כיום מטוסים שמעוצבים לקרב אווירי מסוגלים להטיל פצצות בדיוק רב – דוגמה לכך הוא מטוס ה-ה־[[F-16]], שהשתמשו בו לעיתים קרובות כנושא פצצות, בעיקר ב[[מלחמת לבנון השנייה]] וב[[מלחמת עיראק]]. עם זאת, ישנה עדיין הבחנה אחת בין מפציץ למטוס קרב שמסוגל להטיל פצצות: המפציץ הוא מטיל פצצות לטווח ארוך המסוגל להיכנס לתוך שטח האויב ולהפציץ את המטרות ואילו מטוס הקרב מוגבל למשימות שמתרחשות באזורים המיידים של שדה הקרב.

התוכניות של ארצות הברית ורוסיה למפציץ עתידי כרגע מושעות, ומפציצי ה-ה־[[B-52]] וה-וה־[[B-2]] של [[חיל האוויר האמריקני]] יושארו כנראה בשירות עד 2020.

*'''[[מפציץ טורפדו]] '''– מפציץ שמסוגל הן להטיל פצצות רגילות והן לשחרר טילי [[טורפדו]] במעופו – לשם הטבעת ספינות. הטילים בהם השתמשו היו קטנים וקלים יותר מהטילים בהם השתמשו הצוללות. הרעיון הפך מעשי ומבצעי בשנים המאוחרות של מלחמת העולם הראשונה, והשימוש בו נמשך גם במלחמת העולם השנייה. בסוף המלחמה ירד בהדרגה השימוש במפציצי טורפדו, וב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80ה־80]] נעלם סופית. כיום ישנם [[מסוק]]ים ומטוסי קרב המסוגלים לשחרר טילי טורפדו – אך מפציץ הטורפדו המקורי נעלם. דוגמאות: [[TBF אוונג'ר]], [[בריסטול בופייטר]], [[ויקרס וילדביסט]], [[פיירי סורדפיש]].

*'''מפציץ [[חמקן]]''' – רעיון חדש יחסית של מפציצים המסוגלים, בשל עיצובם המיוחד, להטות את גלי ה[[מכ"ם]] המגיעים אליהם לכיוון שאינו מאפשר חזרה של גלי המכ"ם לתחנת המכ"ם (מטוסים רגילים מחזירים את גלי המכ"ם ישירות לתחנה) ובכך להטעות את האויב, ולמזער באופן ניכר סיכויים ליירוט. בנוסף, מפציצים מסוג זה מכוסים בחומר בולע מכ"ם בצבע [[שחור]]. הרעיון תומרץ במלחמה הקרה, אף על פי שהמחקר והפיתוח של מפציצים כאלה היו יקרים מאוד. רעיון זה יושם עד לאחרונה על 2 מטוסים: [[F-117 נייטהוק]] שהיה מטוס תקיפה עד שהוצא מהשרות ב-ב־[[2008]], ומטוס ה-ה־[[B-2 ספיריט]] שנועד להפצצה. בשנים האחרונות השכילו המהנדסים להעביר את אלמנט החמקנות גם למטוסי ירוט ותקיפה קונבנציונאלים יותר כגון: [[F-22 ראפטור]] ו-ו־[[F-35 לייטנינג II]], שנרכש על ידי [[ישראל]].

*'''[[סיוע אווירי קרוב|מטוס לסיוע קרוב]]''' – סוג של מפציץ טקטי הפועל בקרבה ישירה לכוחות [[חי"ר]] או [[טנק]]ים ו[[רכב קרבי משוריין|כלי רכב קרביים משוריינים]] אחרים. בהתאם להיות המטוס תומך הקרקע סוג של מפציץ טקטי גם כאן אין תקיפה של מטרות גדולות. ישנם מספר רב של כינויים לסוג זה של מפציצים – [[מטוס תקיפה]], מפציץ-קרבמפציץ־קרב, לוחם טקטי, Tank Buster (בפירוש מילולי – מכסח טנקים), מפציץ טקטי ועוד. דוגמאות: [[סופווית קאמל]], [[שטוקה]], [[הוקר הוריקן]], [[שטורמוביק|Il-2 שטורמוביק]], [[A-10 ת'נדרבולט]] ,[[F/A-18]] ,[[F-35]].