הסירחון הגדול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8:
ביוב זה נשפך בסופו של דבר אל נהר התמזה אשר שימש כמקור מי השתייה של חלק מתושבי העיר. [[זיהום מים|מים מזוהמים]] אלה הביאו להתפשטות [[מגפה|מגיפות]] [[כולרה]]. עד אותה עת חשבו שהמחלה נגרמת מ[[מיאזמה]] (אוויר מזוהם). ב-1849 פרסם [[ג'ון סנואו (רופא)|ג'ון סנואו]] חיבור, בו הוא פיתח את התאוריה שמקור המחלה הוא מים מזוהמים. סנואו הגיע למסקנה זו לאחר שהבחין שתושבי אזורים מסוימים, הנסמכים על מקורות מים ספציפיים, נוטים לחלות בכולרה יותר מאשר תושבים של אזורים אחרים. בעת התפשטות המגפה באזור ה[[סוהו (לונדון)|סוהו]] בשנת [[1854]], הוא זיהה שוב את המים המזוהמים כמקור להתפרצות, והביא לסגירת ה[[באר מים|באר]] ממנה נשאבו המים לתושבי האזור.
 
בשנת [[1848]] התאחדו מספר גופים מקומיים והקימו את ה[[ועדההוועדה המטרופולית לביוב|וועדה המטרופולית לביוב]] אשר בדקה את מערכת הביוב של העיר והגיעה למסקנה שיש להרחיבה. בשנת [[1855]] הוחלפה הוועדה על ידי [[מועצת העבודות המטרופולינית של לונדון]], אשר המשיכה לדון בנושא. תקציבים לביצוע הרחבה זו הוקצו רק בעקבות "הסירחון הגדול".
 
==קיץ 1858==