חז"ל – הבדלי גרסאות

*'''[[אמוראים]]''': חכמי ה[[תלמוד]], שפעלו בתקופה שמתום חתימת ה[[משנה]] ועד לסיום כתיבת התלמוד (משנת 220 עד שנת 500). האמוראים פעלו בשני מרכזים: ב[[ארץ ישראל]] (ב[[טבריה]] וב[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]]), וב[[בבל]]. בנוסף לתלמודים (בבלי ו[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]]) נשמרו דבריהם ב[[אגדה (יהדות)|מדרשי אגדה]], שהמרכזיים שבהם הם [[מדרש רבה]] ו[[מדרש תנחומא]].

'''לשון חז"ל''' או '''עברית משנאית''' (נקראת גם '''לשון חכמים''') הוא כינוי ל[[ניב (סיווג שפה)|ניב]] של ה[[שפה]] ה[[עברית]] שהגיע לשיא תפוצתו בקרב [[יהודים]] שחיו בין [[המאה הראשונה]] ל[[המאה החמישית|מאה החמישית]] לספירה. לשון חז"ל נחלקת לשני רבדים עיקריים: "לשון חכמים א'", שבה נכתבו ה[[משנה]] וה[[תוספתא]], ו"לשון חכמים ב'", שבה נכתבו חלקים מן ה[[תלמוד]] הבבלי והירושלמי ו[[מדרשי הלכה|מדרשי ההלכה]] וה[[אגדה (יהדות)|אגדה]].

ההבדל בין העברית של ה[[תנ"ך]], המכונה "[[לשון המקרא]]", לבין לשון חז"ל ניכר מיד לעין, ושימש נושא למחקר של ה[[בלשנות|בלשנים]] לאורך הדורות. ההבדל הזה היה ידוע גם לדוברי הלשון עצמם, שאמרו "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה"{{הערה|1=תלמוד {{בבלי, [[מסכת |עבודה זרה]], דף נ"ח ע"|נח|ב}}.}}.

בדרך כלל תוחמים את לשון חז"ל בין תום [[תקופת הזוגות]] ו[[חורבן בית שני]] (כלומר, בסביבות 50-7050–70 לספירה) לבין חתימת התלמוד הבבלי (בערך [[485]] לספירה). לפני לשון חז"ל דיברו ב[[לשון המקרא]], ובדרך כלל בוחנים את לשון חז"ל לפי הדמיון והשוני בינה ללשון המקרא. בתקופה שבין חתימת [[תנ"ך|המקרא]] למאה הראשונה לספירה אפשר להתייחס לשכבת לשון נוספת, שבה נכתבו [[מגילות ים המלח]] וספר [[בן סירא]].