ארד – הבדלי גרסאות

הארד הומצא לפני כ-5,300 שנים על ידי אנשי [[תקופת הברונזה]] (ארד), ונתן לתקופה זו את שמה. כלי הארד הקדומים ביותר נתגלו ב[[ממלכת פרס|פרס]] וב[[מסופוטמיה]] ותוארכו לאלף הרביעי לפנה"ס. מקור השם "ארד" במילה השומרית "אורודו" שפירושה נחושת{{הערה|1=ספר המתכות- פרקים בתולדות הכימיה, פרק 3, פרופ' י. קלוגאי, [[הוצאת ראובן מס]], 1960}}. באותה תקופה יצר האדם [[כלי|כלי עבודה]], [[כלי נשק]] ו[[שריון]] מ[[מתכת]] זו. כלי הארד היו חזקים ועמידים מ[[כלי אבן|כלי האבן]] וה[[נחושת]] שקדמו להם. בסגסוגות הכלים מתקופת הברונזה ניתן למצוא [[ארסן]], שהפך את הסגסוגת לחזקה יותר. להקשיית הנחושת שימש גם זרחן שהופק מעצמות ותכולת זרחן של עד 0.25% נמצאה בארד עתיק. כדי לקבל קושי רב יש להוסיף לנחושת 22-30% בדיל. כלי ניתוח עתיקים מארד קשה מכילים בנוסף לנחושת (57-73%) ובדיל (18-31%) גם [[עופרת]] (כ-8%).

לסגסוגות מבוססות-נחושת יש [[טמפרטורת התכה|טמפרטורות התכה]] נמוכות מאלו של [[פלדה]] וקל יותר לייצר אותן ממרכיביהן. הן בנות השוואה לפלדה ב[[צפיפות החומר|צפיפות]], כשרוב סגסוגות הנחושת כבדות יותר בעד 10 אחוזים, אף על פי שאלו שמכילות הרבה [[אלומיניום]] או [[צורן (יסוד)|צורן]] עשויות להיות צפופות פחות מפלדה. ארד רך וחלש מפלדה, ויותר [[אלסטיות|אלסטי]], אף על פי ש[[קפיץ|קפיצי]] ארד קשיחים פחות עבור אותו גודל. ארד עמיד ל[[קורוזיה|איכול]], בעיקר איכול כתוצאה ממגע עם מי הים, וגם ל[[עייפות החומר|עייפות המתכת]] יותר מפלדה. ארד [[מוליכות חום|מוליך חום]] וזרם [[חשמל|חשמלי]]י טוב מאשר רוב סוגי הפלדה. עלות סגסוגות המבוססות על נחושת היא גבוהה יותר מעלות פלדה, אך נמוכה מעלות סגסוגות המבוססות על [[ניקל]].

לארד, ולארד זרחתי בפרט, יש מקדם [[חיכוך]] נמוך עם מתכות אחרות, מה שהפך אותו שימושי לבניית [[תותח|תותחים]]ים כדי למנוע היצמדות כדורי-תותח לקנה. גם כיום משתמשים בארד ל[[מסב]]ים, תותבות ב[[אלקטרוניקה]] ומטרות אחרות, והוא נפוץ במיוחד לייצור מסבים ב[[מנוע חשמלי|מנועים חשמליים]] קטנים.