בתים ושדות בתקופת היובל – הבדלי גרסאות

שדה אחוזה היא שדה שאדם ירש מאבותיו, וישנו איסור למוכרה, להוציא מצבי [[עוני]], אולם אם מכר באיסור, המכירה חלה.{{הערה|{{רמב"ם|זרעים|שמיטה ויובל|יא|ג|ללא=שם}}}}. לאחר המכירה, אסור לגאול את השדה עד שיעברו שנתיים, וכן שהקונה יאכל את יבול השדה פעמים, ולכן, אם אדם מכר שנה קודם היובל, הלוקח מקבל את השדה שנה נוספת אחר היובל כדי להשלים את השנתיים. אם המוכר (או קרוביו) לא גאל את השדה, היא חוזרת אליו ביובל.

אף על פי שבמשנה מובא ש"אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין לאחר היובל פחות משנה"{{הערה|{{משנה|ערכין|ז|א}}}}, הגמרא שם מסיקה שזוהי רק המלצה, משום שמי שיעשה זאת יאלץ לגאול אותה בשוויה המלא. ([[רש"י]] וה[[רמב"ם]] מסבירים שלומדים מן הפסוק "על פי השנים הנותרות ונגרע", שעל מנת לגרוע מסכום הפדיון בהתאם למס' השנים, צריכות להישאר לפחות שנתים עד היובל{{הערה|רש"י {{בבלי|ערכין|כד|א|ללאמפרש=שם}}, רש"י|ד"ה =ורמינהו}}; {{רמב"ם||ערכים וחרמין|ד|ז}}.}}). ישנה מחלוקת בין [[רב (אמורא)|רב]] ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]] האם ניתן להקדיש שדה בתוך שנת היובל, וה[[רמב"ם]] פסק כשמואל שהשדה כלל לא מתקדשת.

בבית הנמצא בעיר המוקפת חומה מימות [[יהושע בן נון]], נוהגים דינים מיוחדים, והמוכר אותו רשאי לגאול אותו רק בשנה הראשונה למכירה. אם המוכר לא גאל את הבית עד תום שנה מיום המכירה, הבית נחלט ללוקח לצמיתות ולא ניתן לגאול אותו, והוא אף לא יוצא ביובל. בניגוד לשדות, גאולת הבית נעשית ללא גרעון כסף, בסכום המכירה. אם הקונה מכר לאדם שלישי לפני שהבית נחלט לו, הבית נחלט לקונה האחרון, כאשר עוברת שנה מהמכירה הראשונה.{{ש}}

ל[[לוויים]] (כולל ה[[כהנים]]) נאמרו דינים שונים בהקדשת בתים ושדות, מכירתם וגאולתם. הלוויים רשאים למכור שדות סמוך ליובל, לגאול אף על פי שעברו פחות משתי שנים, לגאול בית בערי חומה, גם לאחר שנה, ואם הקדישו שדה אחוזה, היא אינה יוצאת לכהנים כשמגיע היובל. נחלקו תנאים האם דינים אלו תלויים במיקום הבית והשדה בעיר לוויים, או בהיותו של הבעלים לוי (לאדם שאיננו לוי יכולים להיות נכסים בעיר לוויים בדרך של ירושת הבת - אם אמו הלווייה ירשה מאביה והורישה לו). לדעת [[רבי יהודה הנשיא]], צריך שגם הבעלים יהיה לוי, וגם הנכס יהיה בעיר לוויים כדי שיחולו עליהם דיני הגאולה של הלוויים. לדעת חכמים, הולכים בכל מקרה אחרי מיקום הנכס. [[הרמב"ם]] פסק כחכמים.{{הערה|{{רמב"ם|זרעים|שמיטה ויובל|יג|ח}}}}.