התבדלות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת פרק קישורים חיצוניים + תבנית:בריטניקה (בערכים בהם אין קישורים חיצוניים) (תג) |
מ הוספת קישור להפיליפינים |
||
שורה 15:
ואכן, במהלך רוב [[המאה ה-19]] ובמחצית הראשונה של [[המאה ה-20]] הצליחה ארצות הברית לשמור על מדיניות זו ולא להתערב במלחמות פנים-אירופאיות. מעטות המדינות שהצליחו לשמור על התבדלות לאורך תקופה כה ארוכה. [[היסטוריון|היסטוריונים]] מצביעים על מיקומה הגאוגרפי של ארצות הברית כגורם שאיפשר לה להצליח בכך.
השאלה מתי בדיוק חדלה הדוקטרינה מלהתקיים שנויה במחלוקת. יש שיציינו את [[מלחמת ארצות הברית–ספרד|מלחמתה של ארצות-הברית עם ספרד]] ב-[[1898]], כתוצאה משאיפות אימפריאליסטיות לכיבוש [[הפיליפינים]], כציון-דרך. אחרים מציינים את [[מלחמת העולם הראשונה]], בה אוימה מדיניות הבדלנות על ידי מלחמת ה[[צוללת|צוללות]] חסרת האבחנה של [[גרמניה]] (ראו: [[מברק צימרמן]]). עובדה זו עזרה לנשיא [[וודרו וילסון]] לשכנע את עמו להיכנס בסוף למלחמה, ועקב כך שלחה ארצות הברית חיל משלוח גדול לאירופה, התערבות שהטתה את מאזני הלחימה כנגד [[מעצמות המרכז]] ותרמה לניצחון [[מדינות ההסכמה]] במלחמה. בתום המלחמה הכריז וילסון על החלפתה של דוקטרינת מונרו ב[[דוקטרינת וילסון]], התומכת במעורבות פעילה של ארצות הברית במערכת הבינלאומית וב[[חבר הלאומים]], אך מבחינה מעשית חזרה ארצות הברית לעמדתה הבדלנית וברוח זו הקונגרס אף מנע את כניסתה של ארצות הברית לארגון חבר הלאומים שאותו הגה הנשיא.
רק [[המתקפה על פרל הארבור|המתקפה היפנית בפרל הארבור]] בשנת [[1941]], שהביאה להצטרפות ארצות הברית ל[[מלחמת העולם השנייה]], ניפצה סופית את מדיניות ההתבדלות של ארצות הברית, שהחלה להיקרע בתקופת [[האמנה האטלנטית]], ולאחר מעורבותה במלחמה זו המשיכה להיות מעורבת כמעצמה במערכת הדיפלומטית העולמית על פי [[דוקטרינת טרומן|העקרונות שנוסחו]] בידי הנשיא [[הארי טרומן|טרומן]].
| |||