חמדה בן-יהודה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏ספריה: עיצוב
שורה 19:
עם הגיעה לארץ-ישראל הפכה לפעילה מאוד בפרויקט השפה העברית של בעלה. היא בעיקר דאגה לבל יפריעו לו בעבודתו, אך גם כתבה סיפורים קצרים בעברית, כתבה מאמרים בעיתוניו של בן-יהודה – "[[הצבי]]", "[[האור]]", "[[השקפה (כתב עת)|השקפה]]" – ולעיתים אף ערכה אותם. אחרי מותו של אליעזר, המשיכה (יחד עם בנה [[אהוד בן-יהודה|אהוד]]) בפרויקט [[מילון בן-יהודה]] ודאגה להוצאה לאור של הכרכים שנכתבו אך לא פורסמו, בעזרתו של עוזרו הנאמן של בן-יהודה במשך 22 שנים - [[משה בר נסים]], וכן למציאת חוקרים שישלימו את הכרכים החסרים.
 
== אופנה ==
חמדה גידלה את ילדיו של בן-יהודה מדבורה ואת ילדיהם המשותפים בקושי ובדוחק רב בביתם שב[[רחוב אתיופיה|רחוב החבשים]] (כיום רחוב אתיופיה) 11 ב[[ירושלים]]. "אין מה לאכול", כתבה בספרה "בן יהודה, חייו ומפעלו", "אין בגד ללבוש... אין נעליים לפעוטים. אין דבר. אני מרגישה כי 'אגזול' את העולם כולו, ובלבד שאמציא לבן-יהודה את כל הנצרך לקיומו!".
חמדה בן-יהודה המציאה את המילה אופנה. היא גזרה את המילה העברית מהמילה הלועזית Modaa. מחשש מביקורת היא כתבה על אופנה תחת שם העט
 
== חיים אישיים ==
חמדה בן-יהודה גידלה את ילדיו של בן-יהודה מדבורה ואת ילדיהם המשותפים בקושי ובדוחק רב בביתם שב[[רחוב אתיופיה|רחוב החבשים]] (כיום רחוב אתיופיה) 11 ב[[ירושלים]]. "אין מה לאכול", כתבה בספרה "בן יהודה, חייו ומפעלו", "אין בגד ללבוש... אין נעליים לפעוטים. אין דבר. אני מרגישה כי 'אגזול' את העולם כולו, ובלבד שאמציא לבן-יהודה את כל הנצרך לקיומו!".
 
בשנותיה האחרונות התגוררה ברחוב עין-גדי 28 שב[[תלפיות]] ב[[ירושלים]], בית שנודע לימים בשם "[[בית בן יהודה]]". היא נפטרה ב-[[1951]], בגיל 78, ונקברה ב[[בית הקברות סנהדריה]]; לאחר [[מלחמת ששת הימים]] הועברה לקבורה לצד בעלה ב[[בית הקברות בהר הזיתים|הר הזיתים]] בירושלים. על מצבתה [[אפיטף|חרוטות מילותיו]]: "בעזרתך: יומי ארוך ופעלי ברוך ועז מחי ואיתן כחי ולא נס לחי".
 
חמדה בן-יהודה הייתה אם לשישה: אהוד ודבורה (שנפטרו בגיל צעיר), עדה, אהוד-שלמה, דבורה-דולה וזלפה.
 
== ספריה ==