חמדה בן-יהודה

חמדה בן-יהודה (4 ביולי 1873, ט' בתמוז התרל"ג – 25 באוגוסט 1951, תשי"א) הייתה סופרת, עיתונאית, אשתו השנייה של מחיה השפה העברית, אליעזר בן-יהודה, ואחותה הצעירה של אשתו הראשונה, דבורה בן-יהודה.

חמדה בן-יהודה

אליעזר וחמדה בן-יהודה, 1912
לידה	4 ביולי 1873 ורחניאדזבינסק, בלארוס
פטירה	25 באוגוסט 1951 (בגיל 78) ירושלים
עיסוק	עיתונאית, מילונאית, סופרת
בן/בת זוג	אליעזר בן-יהודה
שפות היצירה	עברית

אפיטף על המצבה של חמדה בן-יהודה

קורות חיים

חמדה בן-יהודה נולדה בשם ביילה יונס (אחר כך שונה שמה לבֶּל, ואחר כך לפולה), בעיר דריסה שבמחוז ויטבסק של האימפריה הרוסית (ברוסיה הלבנה), לרבקה-לאה, לבית ברביש, ולשלמה נפתלי הרץ יונאס (שנ"ה; 1896-1840), סוחר אמיד שהיה מחסידי הרבי שמואל מלובביץ' וברבות השנים היה למשכיל, למשורר ולאחד מראשוני חובבי ציון.

לחמדה היו שלושה אחים ושלוש אחיות, מהם: דוד (הבכור), דבורה, סוניה, פנינה (ככל הנראה ילידת 1885) ואוניה (יוסף, יליד 1888 לערך).

חמדה למדה בגימנסיה רוסית לבנות במוסקבה ואחר כך למדה כימיה בבית-המדרש לנשים למדעי הטבע בעיר. ב-1892, לאחר מות אחותה, דבורה, ביקש אליעזר בן-יהודה מאביה וממנה כי תינשא לו, והם הסכימו. באותה שנה עלתה לארץ ישראל (יחד עם הוריה ועם אחותה פנינה ואחיה אוניה), נישאה לאליעזר ועִברתה את שמה לחמדה. מילדי אחותה ביקשה שיקראו לה "אַמָא, כמו אבא".

כעבור שנים, חמדה כתבה לאב"י ובו התוודתה על אהבתה אליו: "בהיותי עוד ילדה קטנה שם באותם המקומות שעברת אהבתי בך לא רק את יופייך, את גופך, אלא גם את נפשך הטהורה, את שכלך הכביר, את דעתך הצלולה, את ידיעותיך, דעתך ומחשבותיך ואת גבורתך. הכל אהבתי בך ואהבתי כמו משוגעת".

עם הגיעה לארץ-ישראל הפכה לפעילה מאוד בפרויקט השפה העברית של בעלה. היא בעיקר דאגה לבל יפריעו לו בעבודתו, אך גם כתבה סיפורים קצרים בעברית, כתבה מאמרים בעיתוניו של בן-יהודה – "הצבי", "האור", "השקפה" – ולעיתים אף ערכה אותם. אחרי מותו של אליעזר, המשיכה (יחד עם בנה אהוד) בפרויקט מילון בן-יהודה ודאגה להוצאה לאור של הכרכים שנכתבו אך לא פורסמו, בעזרתו של עוזרו הנאמן של בן-יהודה במשך 22 שנים - משה בר נסים, וכן למציאת חוקרים שישלימו את הכרכים החסרים.

חמדה גידלה את ילדיו של בן-יהודה מדבורה ואת ילדיהם המשותפים בקושי ובדוחק רב בביתם שברחוב החבשים (כיום רחוב אתיופיה) 11 בירושלים. "אין מה לאכול", כתבה בספרה "בן יהודה, חייו ומפעלו", "אין בגד ללבוש... אין נעליים לפעוטים. אין דבר. אני מרגישה כי 'אגזול' את העולם כולו, ובלבד שאמציא לבן-יהודה את כל הנצרך לקיומו!".

בשנותיה האחרונות התגוררה ברחוב עין-גדי 28 שבתלפיות בירושלים, בית שנודע לימים בשם "בית בן יהודה". היא נפטרה ב-1951, בגיל 78, ונקברה בבית הקברות סנהדריה; לאחר מלחמת ששת הימים הועברה לקבורה לצד בעלה בהר הזיתים בירושלים. על מצבתה חרוטות מילותיו: "בעזרתך: יומי ארוך ופעלי ברוך ועז מחי ואיתן כחי ולא נס לחי".

בן-יהודה הייתה אם לשישה: אהוד ודבורה (שנפטרו בגיל צעיר), עדה, אהוד-שלמה, דבורה-דולה וזלפה.

ספריה

• לולו: טריזלאדאדו דיל איבריאו, קהיר: דפוס קארמונה אי זארה, 5662 [=תרס"ב]. (נדפס בירושלים אך מחמת הצנזורה הטורקית נכתב "קהיר".) (בלדינו)
• מחיי הילדים בארץ-ישראל: א. ישראל; ב. מוכר התאנים,‫ ורשה: תושיה, תרס"ג, 1902. (ספר לילדים.)
• חות בני רכב: ירושלים: ש"י שריזלי (הוצאת שי"ש), אלף תתל"ז לגלותנו [תרס"ו]. ‬(מתוך "השקפה", שנה ג, אלף תתל"ג [תרס"ב].)
• חטאת אפרים, ירושלים: ש"י שיריזלי (הוצאת שי"ש), אלף תתל"ז לגלותנו [תרס"ו]. ‬(מתוך "השקפה", שנה ג, אלף תתרל"ג [תרס"ב].)
• ספורים קצרים מחיי הארץ, ירושלים: דפוס ציון, [תרצ"-?]. ‬(ארבע חוברות: 1. קץ המעגמה; 2. מלכת הפרחים; ‬3. נסים ונפלאות; ‬4. נשיא בישראל.)
• הלוחם המאֻשר: חיי אליעזר בן יהודה, ירושלים: דפוס ציון, תרצ"ב-1932.
• בן יהודה חייו ומפעלו, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר אליעזר בן-יהודה, 1940. ‬(מהדורה ב: מוסד ביאליק, תש"ן 1990.)
• נושא הדגל: חיי איתמר בן-אב"י, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר בן-יהודה, כ"ז להצהרת בלפור [תש"ד-1944].
• סִפורים מחיי החלוצים, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר אליעזר בן-יהודה, [שנת] הכח להצהרת בלפור [=1945]. (הוצאה מחודשת: החלק הראשון יצא קודם בשם "הלוחם המאשר"; חלקים ב-ה יצאו בתוך הסדרה "ספורים קצרים מחיי הארץ". התוכן: חלוץ החלוצים – אליעזר בן-יהודה; נשיא בישראל; נסים ונפלאות; קץ המעגמה; מלכת הפרחים.)
• "כחו של גורל" (על חיי דבורה אחותה) – הוכן לדפוס אך לא פורסם.
• "המלחמה עם השטן" (דברי ימי המילון של בן-יהודה) – הוכן לדפוס אך לא פורסם.

• Jerusalem: its redemption and future: the great drama of deliverance described by wyewitnesses / by Mme. Ben Yehudah [et al.], New York: Christian Herald, 1918.

לקריאה נוספת

• דוד קלעי, "בן־יהודה, חמדה", בתוך: ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 90–91. (הספר בקטלוג ULI)
• מירב גרץ-רונן, חמדה בן יהודה : סופרת עיתונאית ומו"לית : ראשית חייה בארץ, עבודת גמר מ.א. - אוניברסיטת חיפה, 2000.
• רעות גרין, חמדה בן יהודה כמגלמת העברייה החדשה, רעות גרין, עבודת גמר מ.א. - אוניברסיטת בר-אילן, 2006.

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "חמדה בן-יהודה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1784
• רשימת הפרסומים של חמדה בן-יהודה, בקטלוג הספרייה הלאומית
• חן מלול, חמדה בן-יהודה, סופרת הילדים הראשונה בעברית, בלוג הספרנים, 22.10.19
• חמדה בן-יהודה, דבר, 26 באוגוסט 1951 (עם פטירתה)
• הסבתא העברייה, מעריב, 26 באוגוסט 1951(עם פטירתה)
• א. ח. אלחנני, חמדה בן-יהודה, דבר, 31 באוגוסט 1951
• כרטיס הקבר של חמדה בן-יהודה, באתר הר הזיתים
• חמדה בן-יהודה, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• חמדה בן-יהודה, ברוך שץ, דואר היום, 31 במרץ 1933

מאמרים

• רעות גרין, חמדה בן־יהודה ו"מלחמתה עם השטן": מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון, העברית, כרך נח חוברת א–ב (תשס"ט-תש"ע), עמ' 57–74, באתר האקדמיה ללשון העברית
• כתבות ומאמרים על חמדה בן יהודה, מתוך בלוג "הספרנים" באתר הספרייה הלאומית.
• נורית גוברין. "'למצוא את בני ריכב' - חמדה בן יהודה". 'דבש מסלע - מחקרים בספרות ארץ-ישראל', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט/1989, עמ' 45 - 52.
• נורית גוברין, בין המצוי לרצוי - על שני סיפורים של חמדה בן-יהודה, בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט / 2019.
• עוזי אלידע, העולם בצהוב-לידת עיתונות ההמון הארץ-ישראלית 1884–1914, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2015

הערות שוליים

מדיה וקבצים בנושא חמדה בן-יהודה בוויקישיתוף