בית ויטנברג – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן=ראינו דרך חלונות הבית, כי הפרעות החלו שוב. ראינו ערבים עוברים עם מקלות וסכינים וצועקים "על היהודים". ביצרנו את החצר. היינו תשעה בוגרים וגם בית הכנסת נמצא בחצר, ומשם ראינו את הערבים פורצים את דלתות ישיבת 'תורת חיים'. כעבור כמה רגעים שמענו יללות, וראינו את הערבים מוציאים את רהיטי הבית ושלל היהודים לחצר. שמענו את הדפיקות בשער החצר שגרנו בו, וחשבנו שבא קצנו. ר' ירחמיאל הזקן, אחד השכנים, יעץ להתוועד בבית הכנסת ולומר וידוי. עשינו ככה, כינסנו גם את הטף ויחד אמרנו 'וידוי'. כעבור שעה, שנדמה היה לנו כזמן אין קץ, ראינו מכונית חיילים מתקרבת מרחוק, מיהרנו לפתוח את שער החצר וביקשנו מהקצין הבריטי שיציל אותנו. הוא ציווה עלינו לשוב אל החצר והאוטו נסע. מיהרנו שוב לסגור את שער החצר, ופחדנו גדל עוד יותר, מאחר שמציאותנו נתגלתה לערבים שעמדו ברחוב, ואמנם התחילו לזרוק אבנים גדולות לתוך החצר וראינו שמתכוננים לשבור את שער החצר. נואשנו, כמובן, מחיינו וחיכינו לנס. והנה לא אחר הנס לבוא: כעבור איזה רגעים נעצרה על יד פתח החצר מכונית צבא בריטית. פתחנו את השער ויצאנו, הוגד לנו שבאו לקחת אותנו לחוץ לעיר, אולם רק את הנפשות. מיהרנו להידחק 29 נפשות באוטו משא אחד אל קירבו...{{מקור}}}}.

 

 

ב[[פרעות תרפ"ט]] ([[1929]]) הציבה "[[ההגנה]]" בבית ויטנברג שישה לוחמים בפיקוד מרדכי גלילי. למרות זאת ב[[ליל שבת]] ברחו תושבי ומגיני בית ויטנברג מהמתחם, עקב חשש חמור לחייהם.