ג'ומה אוריס – הבדלי גרסאות

לאחר [[ההפיכה הצבאית באוגנדה (1971)]] הפך לאלוף-משנה, הוא הפך לאחת הדמויות המובילות בממשלתו של [[אידי אמין]]. לראשונה התמנה לשר חוץ ממלא מקום, ומונה לשר חוץ מלא ב־25 במאי 1975. הוא נשאר בתפקיד זה עד 1978, עד 1979 מונה לשר למשאבי בעלי חיים. ברחה מאוגנדה בתחילת 1979 מעט לפני נפילת ממשלת אמין במלחמת [[מלחמת אוגנדה–טנזניה|אוגנדה-טנזניה]], הצליח אוריס לקחת עמו 3,000 ראש בקר בזמן שברח [[סודאן|לסודן]] . הוא המשיך להצטרף [[צבא דרום סודאן|לכוחות המזוינים הסודאנים]] [[שכיר חרב|כשכיר חרב]], והיה גם חבר בצבא הלאומי באוגנדה לשעבר, קבוצת מורדים פרו-אמין שנלחמה [[מלחמת האזרחים האוגנדית|במלחמת בוש אוגנדה.]]. בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים [[ג'וזף קוני]], מנהיג קבוצת המורדים הידועה [[צבא ההתנגדות של האל|כ"צבא ההתנגדות של לורד "]] טען שהוא מוחזק ברוחו של ג'ומה אוריס. נראה שהוא לא היה מודע לכך שאוריס עדיין חי - דבר שגילה כששני הגברים נפגשו בסופו של דבר.

אוריס הקים את צבא המורדים שלו בשם " חזית הגדה המערבית של הנילוס המערבי " (WNBF) בשנת 1994. אף שהוקם בזאיר בברכתו של [[מובוטו ססה סקו|מובוטו סזה סקו]], הקבוצה נתמכה ברובה על ידי ממשלת [[סודאן|סודן]], מכיוון שמשטרו של מובוטו כבר היה בירידה סופנית בנקודה זו. ה- WNBF נלחם על פרישתו של אזור תת-הנילוס המערבי או על השבתו של אידי אמין כנשיא אוגנדה. אוריס הצליח להשיג תמיכה בצפון אוגנדה על ידי ניצול המתחים האתניים והיעדר הזדמנויות הפיתוח באזור, והציע למתגייסים כסף פוטנציאלי בתמורה להצטרפות ל-WNBF בעודו מבצע התקוממות נגד ממשלת אוגנדה, אוריס ככל הנראה ביצע הפרות [[זכויות האדם|זכויות]] אדם על ידי נטיעת [[מוקש]]ים בניסיונות מארב. הוא גם נלחם עם חסידיו ב[[מלחמת האזרחים הסודאנית השנייה]] בצד ממשלת סודאן. במארס 1997, ה- WNBF ובעלות בריתה ספגו תבוסה כבדה כאשר מורדים של ה-[[צבא דרום סודאן|SPLA]] [[דרום סודאן|הדרום-סודנים]] דרסו את בסיסיהם בזאיר ובסודן, ואז ארבו לכוחותיהם הנסוגים ליד יי במהלך מבצע הרעם". אוריס נפצע קשה במהלך קרב זה, ו- WNBF הרס כמעט לחלוטין. מרבית לוחמי ה- WNBF, כולל סגן מפקד עבדולאף טיואה, נהרגו או נפלו בשבי. אוריס ושרידי המיליציה שלו ברחו לאחר מכן ל[[ג'ובה]] . מכאן ואילך, ה- WNBF "בילה בעיקרו" ככוח לוחם.