הסיירות מסדרת דויטשלנד – הבדלי גרסאות

המאפיין הבולט בתכנון אוניות המערכה זוטא היה שהיו מצוידות בתותחים בעלי קוטר גדול דיו - קרי, 280 מ"מ (11 אינץ') - כדי לגבור על כל סיירת אויב שתהא מהירה מספיק כדי לתפוס אותן, ועם זה היו מהירות מספיק כדי להימלט מכל אוניית אויב חזקה שיכלה להטביען, למעט מספר סיירות קרב בריטיות ויפניות שנבנו מחדש כאוניות מערכה מהירות. הגרמנים ידעו שמצב זה לא יאריך, אך קיוו ליתרון זמני. לאוניות מסוג דויטשלנד הייתה מהירות של 28.5 קשר, שהייתה כבר איטית מדי בתחילת [[מלחמת העולם השנייה]], שמונה שנים בלבד לאחר השקתה של הספינה הראשונה מסוג זה. הטווח המרבי של אונייה כזו היה 16,500 ק"מ.

 

 

ה[[קריגסמרינה]], שערב [[מלחמת העולם השנייה]] עמד במרחק של שנים מהשגת צי גדול, נזהר לא לחזור על אותה טעות ובמהלך המלחמה הייתה כוונה להשתמש באוניות המערכה זוטא אך ורק לפשיטות. בשתי שנות המלחמה הראשונות היו אוניות המערכה זוטא יריבות קשות מאוד לציי [[בעלות הברית]]; חימושן הכבד יכול היה להכריע את רוב אוניות הליווי שהיו קטנות מהן בהרבה, ומהירותן הרבה איפשרה להן להימנע מקרב בו לא היו מעוניינות, עם אוניות גדולות מהן. אכן, ההוראה לאוניות המערכה זוטא הייתה להימנע מקרבות עם ספינות אויב - אלא אם הן היו חזקות מהן.