אגרות קודש (מנחם מנדל שניאורסון) – הבדלי גרסאות

המנהג עורר פולמוס בתוך חב"ד ומחוץ לה. חסידים המצדדים במנהג מביאים כמקור את הצעת הרבי ביחס ל[[רבי יוסף יצחק שניאורסון|קודמו]], להניח מכתב בין דפי אחד מספריו ולשלוח אותו אל קברו{{הערה|"לאחר תפלת הבוקר וחזרת ה{{מונחון|דא"ח|דברי חסידות}} - יקרא כל אחד {{מונחון|פ"נ|פדיון נפש - מכתב שנכתב לרבי}} (בחגירת [[גרטל|אבנט]]). אלו שזכו להיכנס ל{{מונחון|יחידות|פגישה אישית עם הרבי}}, או על כל פנים לראות את פני כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ - יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאלו עומד לפניו. להניח הפ"נ אחר כך בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ולשלחו (אם באפשרי בו ביום) על מנת לקראותו על [[אוהל הרבי מליובאוויטש|ציון]] שלו". [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig אגרות קודש ח"ד עמ' קמב]}}. הם מצטטים גם את דברי הרבי: "וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים וכן נשים - שלפני עשיית פעולה מסוימת פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ועל פי זה החליטו בנוגע לפועל"{{הערה|תורת מנחם התוועדויות, תשמ"ט [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15921&st=&pgnum=326&hilite= ח"א ע' 309]}}; וכן את דברי רבי [[שלום דובער שניאורסון]]: "אם קורה משהו אצל יהודי, בכוחו של כל אחד לפתוח את ספר התניא ולומר: רבי, עזרו לי!"{{הערה|[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=2574&CategoryID=791 שיחת השבוע גיליון 989]}}. המתנגדים למנהג טוענים בתגובה שדברים אלו אמורים על כל אחד מספריו, ורק בזמנים ובמקומות שבהם לא הייתה גישה אל האוהל או אל הרבי עצמו; וגם אז אין מקור לכך שמתקבל מענה בין דפי הספר{{הערה|[http://www.shturem.net/index.php?section=cols&id=100 מקבלים תשובה, השאלה ממי?], הרב מנחם מנדל קפלן, באתר שטורעם.נט}}.

המתנגדים למנהג בקרב החסידים מציינים שהרבי השאיר בשנותיו האחרונות הנחיות מפורטות להכרעת ספקות ושאלות, כגון התייעצות עם רבנים, התייעצות עם שני רופאים ו"רופא ידיד" במקרים רפואיים ועוד{{הערה|ראו "סודו של הרבי", ד"ר יחיאל הררי, עמודים 271-272}}, וכן מציינים מכתב לחסיד אחר פטירת [[יוסף יצחק שניאורסון|הריי"צ]] שבו כתב ש"אם יעמוד חזק בהתקשרותו אליו" וישלח השאלה לציון חותנו האמור, "הרבי ימצא את הדרך כיצד לענות לו"{{הערה|בתרגום מיידיש, ראו [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/3/579.htm המכתב באתר ספריית חב"ד]}}. לדעתם יש לפעול לפי הוראותיו של הרבי ולא לחדש מנהגים חסרי מקור{{הערה|[https://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2937377/jewish/-.htm בהתוועדות, י"ב בתמוז תש"י]}}. כן הם מצטטים את דבריו של הרבי בעניין שימוש בספרים למטרת 'גורל': "מצד גודל הזהירות שצריכה להיות בספרי קודש - אולי כדאי להימנע מלהשתמש בספרי קודש, ופשיטא שלא בשביל בירור בענייני חול, ויעשו "גורל" בשאר אופנים"{{הערה|סיון תשמ"ט, ספר השיחות תשמ"ט, חלק ב' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16011&st=&pgnum=96&hilite= עמוד 489 הערה 98]; הרב [[יוסף שמחה גינזבורג]], [https://web.archive.org/web/20181013212652/http://www.chabad.org.il/Questions/Item.asp?ArticleID=116&CategoryID=68 לשאול באמצעות 'אגרות קודש' של הרבי?] באתר [[צעירי אגודת חב"ד]]}}{{הערה|התייחסות של הרב [[משה יהודא ליב לנדא]] לעניין ניתן למצוא בספרו של [[יורם בילו]], '''אתנו יותר מתמיד: הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית''', הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]] תשע"ז, עמ' 102}}. המצדדים במנהג טוענים בתגובה שאין זה 'גורל', אלא דרך לכתוב ולתקשר עם הרבי. לדבריהם, צדיקים הכניסו את עצמם לתוך תורתם, ולכן כאשר מכניסים מכתב או בקשה לספרו של צדיק - הרי זה כאילו נמסר המכתב לידיו{{הערה|הרב [[מנחם מענדל גלוכובסקי]], [http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1663 קבלת תשובות באגרות קודש]{{וידאו}}; [http://www.igrot.com/ask.html מה הן אגרות קודש?] - אתר IGROT.COM}}.