על טבע האדם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניו יורק טיימס ==> הניו יורק טיימס
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 56:
הספר נכתב בעקבות הרצאות שהעביר רוג'ר סקרוטון באוניברסיטת פרינסטון בשנת [[2013]], שעסקו מחד באוזלת ידן של תאוריות [[אבולוציה|אבולוציוניות]] לרבות חוסר האפשרות להבחין מנקודת מבטן בין איכויות שונות של הנאה{{הערה|כלומר, ברור כי אין אפשרות פשוט להחליף את ההנאה האסתטית מהאזנה לאופרה של וגנר באמצעות שינוי של התרכובת הכימית במוח שלנו. יש בהנאה האסתטית משהו אחר, נוסף. או בניסוח אחר: לפי הגישה האבולציונית הטוענת כי כל הנאה אסתטית ואמנותית שלנו היא בסופו של חשבון לא יותר מאשר תגובה כימית בגוף למצב שיש לו יתרון הישרדותי, אין אפשרות להסביר את ההבדל בין חוויה מאופרה לבין זריקת סרטונין.}}, ובמקביל הציעו אלטרנטיבה פילוסופית מגובשת על ייחודו של האדם. בניגוד למרבית ספריו של סקרוטון, '''על טבע האדם''' מתייחד בהפרכת תאוריות מנוגדות ובמבנה הלוגי שלו.
 
בפרק הראשון מתפתחת ומתבססת ההבנה לפיה התופעות האנושיות: האומנות, הצחוק, האינטימיות ובפרט המוסר, נוצרות ומתעצבות מתוך מערכות [[קשרים בין-אישיים]]. כך מסביר סקרוטון כי האדם, הוא יותר מאשר "בעל חיים משוכלל": הוא "איש" (person) המתייחד במודעות עצמית והיכולת לפתח קשרים בין אישיים ואלו המבדילים אותו מבחינה קטגורית בעלי החיים. לפי גישה זו, הכחשה או התעלמות מכך שייחודו של האדם הוא שמאפשר לו לפתח רוחניות ומוסר מעבר להישרדות הבסיסית תוביל להרס וחורבן: {{ציטוטון|סלקו את הדת, סלקו את הפילוסופיה, סלקו את השאיפות הגבוהות של האמנות, ואתם שוללים מן האנשים הרגילים את הדרכים שבהן הם יכולים לייצג את השוני שלהם. הטבע האנושי, שהיה פעם משהו שאליו אנו נושאים את עינינו, הפך למשהו שאליו אנו משפילים את מבטנו. הרדוקציוניזם הביולוגי מזין את ה'השפלה' הזאת, ומכאן כוח המשיכה שלו בעיני הבריות. הוא הופך את הציניות למכובדת ואת הניוון המוסרי לאופנתי}}.
 
בפרקים הבאים גישה זו מפותחת בצורה לוגית ומתעמת עם גישות פילוסופיות שונות, כגון שיטתם של [[מו פיטר סינגר]] ושל [[דרק פרפיט]]. לצד שלילת גישות אלו, מובהרת חשיבות הדת והתרבות והדת: {{ציטוטון|להעביר את המניעים שלנו מן החלק החייתי אל המרכז האישי של קיומנו}}.