על טבע האדם (באנגלית: On Human Nature) הוא ספר פילוסופיה מאת רוג'ר סקרוטון, העוסק ברעיון "מותר האדם מן הבהמה". הספר מתעמת עם תפיסות רדוקציוניסטיות הרואות באדם סוג של "חיה מחוכמת" ומוכיח את האיכויות הייחודיות של המין האנושי, לטוב ורע[1].

על טבע האדם
On Human Nature
עטיפת הספר במהדורה העברית
עטיפת הספר במהדורה העברית
מידע כללי
מאת רוג'ר סקרוטון
איורים אריקה הלבני
שפת המקור אנגלית
סוגה הגות
הוצאה
הוצאה בשפת המקור הוצאת אוניברסיטת פרינסטון
תאריך הוצאה 2017
מספר עמודים 124
עורך אסף שגיב
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת המרכז האקדמי שלם
תאריך 2019
תרגום שמעון בוזגלו
מהדורות נוספות
מספר כרכים 1
קישורים חיצוניים
מסת"במסת"ב [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/ISBN 978-965-7052-92-1|ISBN 978-965-7052-92-1]]
הספרייה הלאומית 004924796
עטיפת הספר בשפת המקור

הספר יצא לאור באנגלית בשנת 2017 בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון[2].

בינואר 2019 יצא לאור תרגום לעברית של הספר מאת שמעון בוזגלו, בהוצאת המרכז האקדמי שלם.

הספר עריכה

תוכן הספר מחולק לארבעה פרקים:

  1. המין האנושי.
  2. יחסי אנוש.
  3. החיים המוסריים.
  4. חובות קדושות.

הספר נכתב בעקבות הרצאות שהעביר רוג'ר סקרוטון באוניברסיטת פרינסטון בשנת 2013, שעסקו מחד באוזלת ידן של תאוריות אבולוציוניות לרבות חוסר האפשרות להבחין מנקודת מבטן בין איכויות שונות של הנאה[3], ובמקביל הציעו אלטרנטיבה פילוסופית מגובשת על ייחודו של האדם. בניגוד למרבית ספריו של סקרוטון, על טבע האדם מתייחד בהפרכת תאוריות מנוגדות ובמבנה הלוגי שלו.

בפרק הראשון מתפתחת ומתבססת ההבנה לפיה התופעות האנושיות: האומנות, הצחוק, האינטימיות ובפרט המוסר, נוצרות ומתעצבות מתוך מערכות קשרים בין-אישיים. כך מסביר סקרוטון כי האדם, הוא יותר מאשר "בעל חיים משוכלל": הוא "איש" (person) המתייחד במודעות עצמית והיכולת לפתח קשרים בין אישיים ואלו המבדילים אותו מבחינה קטגורית בעלי החיים. לפי גישה זו, הכחשה או התעלמות מכך שייחודו של האדם הוא שמאפשר לו לפתח רוחניות ומוסר מעבר להישרדות הבסיסית תוביל להרס וחורבן: ”סלקו את הדת, סלקו את הפילוסופיה, סלקו את השאיפות הגבוהות של האמנות, ואתם שוללים מן האנשים הרגילים את הדרכים שבהן הם יכולים לייצג את השוני שלהם. הטבע האנושי, שהיה פעם משהו שאליו אנו נושאים את עינינו, הפך למשהו שאליו אנו משפילים את מבטנו. הרדוקציוניזם הביולוגי מזין את ה'השפלה' הזאת, ומכאן כוח המשיכה שלו בעיני הבריות. הוא הופך את הציניות למכובדת ואת הניוון המוסרי לאופנתי”.

בפרקים הבאים גישה זו מפותחת בצורה לוגית ומתעמת עם גישות פילוסופיות שונות, כגון שיטתם של פיטר סינגר ושל דרק פרפיט. לצד שלילת גישות אלו, מובהרת חשיבות הדת והתרבות והדת: ”להעביר את המניעים שלנו מן החלק החייתי אל המרכז האישי של קיומנו”.

הפרק האחרון כולל ביקורת על הגישה לפיה "מוסריות היא סך כל כללים קבועים שנקבעו על פי החברה", אשר מתעלמת מההיבט הגופני המגוּלם (embodied) של היצור האנושי שבלעדיו לא ניתן להבין אהבת הורים לצאצאיהם אמפתיה כלפי הסובל ותופעות דומות. את סוגיה זו סקרוטון מסכם כי "המוסריות המחולנת של הקונצנזוס הליברלי אינה מספקת כדי להתמודד עם הרגשות המיניים שלנו".

הספר מסתיים בדיון על מושג הרֶשע, מציג את האופן המסולף שבו תיארה חנה ארנדט את אדולף אייכמן כ"פקיד הדואג לעצמו" ולא כ"שונא פתולוגי של יהודים" כדוגמה למקום אליו עלולים להתדרדר וכולל הבחנה בין האיש "הרע" (bad) — שאפשר לחנך ולשפר — לבין האיש "הרשע" (evil) — שאינו ניתן לתיקון.

יהודה ויזן מסכם את הספר: שרטוט תמציתי הכולל את השקפת העולם השמרנית וההומנית של רוג'ר סקרוטון, ומהווה "מנת חמצן של ממש לכל מי שקץ בשיח הפוסט־מודרני הבלתי נלאה".

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ביקורת: "על טבע האדם" הוצאת המרכז האקדמי שלם
  2. ^ לקט ביקורות על הספר באתר אמזון (באנגלית)
  3. ^ כלומר, ברור כי אין אפשרות פשוט להחליף את ההנאה האסתטית מהאזנה לאופרה של וגנר באמצעות שינוי של התרכובת הכימית במוח שלנו. יש בהנאה האסתטית משהו אחר, נוסף. או בניסוח אחר: לפי הגישה האבולציונית הטוענת כי כל הנאה אסתטית ואמנותית שלנו היא בסופו של חשבון לא יותר מאשר תגובה כימית בגוף למצב שיש לו יתרון הישרדותי, אין אפשרות להסביר את ההבדל בין חוויה מאופרה לבין זריקת סרטונין.